טוראי לירון הרפז הי"ד

בת אתי ואריק. נולדה ביום ג' בתשרי תשמ"ג (20.9.1982) באשקלון, אחות לחן ולשני. בהיותה בת שמונה עברה המשפחה להתגורר ביישוב אלי סיני. לירון למדה בבית-הספר היסודי 'שער הנגב' בשדרות וסיימה בהצטיינות את לימודיה בבית-הספר התיכון עירוני א' באשקלון. בתיכון למדה במגמת תקשורת וספרות וקיבלה במקצועות אלה ציון 100.לירון, או לירי בפי חבריה וחברותיה המרובים, הרבתה לקרוא ספרים בנושאים שונים ומגוונים ואף כתבה בעצמה שירים רבים ואיירה אותם בציוריה. שנתיים ימים היתה חברה בחוג לתיאטרון, השתלבה בו ונהנתה מהשתתפותה בחוג. לבה היה פתוח לכל הנעשה בסביבתה, רצונה לתרום לחברה היה עז ודבר זה אף השפיע על המסלול שבו בחרה לשרת בצה"ל – מסלול מורות-חיילות.בחודש אוגוסט 2001 התגייסה לירון לצה"ל. במהלך הטירונות הפגינה כושר מנהיגות, אהבה לעזור ולסייע לחברותיה והיתה דוגמה אישית להן.

בתום הטירונות התמלאה שאיפתה והיא צורפה לקורס מורות-חיילות. גם בקורס בלטה באיכפתיות שלה, בפתיחות וברגישות כלפי הסובבים אותה, רגישות שהתבטאה בין השאר באהבה לזולת. מפקדיה, אשר עמדו על תכונותיה אלו, סימנו אותה כמועמדת לחיילת מצטיינת.באחד משיריה הרבים, 'תן לי יום', היא מבקשת:"יש לי יום של אושר/ יש לי יום ללא הגבלות/ תן לי יום בלי סוף, תן לי יום מלא אשליות/ תן חיוך בסוף הקרב/ תן ליטוף לאחר שמורד המסך.// יש לי יום של אושר/ ואין לי עוד מחסום לפרוץ/ תן לפרח לפרוח/ לעלה להפוך לירוק/ תן לדשא לצמוח/ והשמש שתאיר מרחוק.// תן לי יום בלי חדשות/ תן לי יום בלי אסונות/ ותן חיוך אחד קטן לפני שכולנו נישן.// כי יש לי יום של אושר/ יום שהפך משגרה לחלום.// תן לי יום כזה ואל תיתן לזמן לנסוע קדימה/ תשאיר אותי באתמול, ותן חיוך קטן לפני שכולנו נלך לישון".ביום ט"ז בתשרי תשס"ב (2.10.2001) נהרגה לירון עם חברה הראשון בפיגוע חבלני כאשר מחבל חדר ליישוב אלי סיני וירה לכל עבר. לירון הובאה למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי באשקלון. בת תשע-עשרה היתה במותה.הוריה של לירון אספו את עשרות שיריה והוציאום לאור.