לפני 17 שנה העקירה מגוש קטיף היתה השבר הגדול. רבים צריכים היו לבחור – המדינה או הלב. אלפי תאוריות חדשות נכתבו מאז, מנהגים נשתנו, לכאורה על הכל דובר. אך באלף צמתים בעלי תפקידים קטנים וגדולים עדיין צריכים להכריע: מתי אני מייצג את הכלל למרות אמונתי, ומתי די.

אנחנו יודעים ששברים כאלה קיימים בכל יום, במגוון תפקידים ציבוריים, במערכת החינוך, בחיי המתיישבים ובחיים של כל אחד, ואנחנו מעוניינים להביאם מכל זווית אפשרית. לעת עתה אין צורך בפתרונות. הדיבור עצמו מרפא.

בעקבות קול קורא שפורסם ע"י מרכז קטיף, פנו האנשים שבשטח, שמצאו את עצמם חיים את המתח הזה, בגדול או בקטן-קטן, ובמגוון רחב של סיטואציות וכתבו טקסטים מרתקים, אשר יעלו בערב שירה מדוברת במועדון הגולה בפתח תקוה.

לראיון עם צביה מרגליות באדיבות ערוץ 7 לחץ/צי כאן

המופע ממלכתיים ובוכים כ"ט תמוז 28.7, במועדון הגולה, פתח תקוה.