עמוס סעדה הי"ד

עמוס, בן ג'וליה ודוד, נולד בטריפולי שבלוב בי"ב בניסן תשי"א (18.04.1951), אח לשאול, ניסים, אסתר וטוני. כשהיה עמוס בן חודשיים עלתה המשפחה לישראל, וכיוון שלא נתנו לתינוקות לעלות למטוס החביאה אותו אימו בבטנה, ואמרה שהיא בהריון. כבר אז, סיפרה האם, התגלה אופיו הביישני והשקט של עמוס, אשר לא פצה את פיו כל זמן הטיסה וכך הצליחה המשפחה לצאת מלוב ולהגיע לישראל.משבגר וסיים ללמוד, התגייס עמוס לצה"ל בשנת 1969. לאחר שירות החובה הוא המשיך לשירות קבע, והיה מפקד המחנה בבסיס חטיבת השריון 500. במהלך שירותו השתתף במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון. לאחר מכן הקים את החטיבה הצפונית בעזה, שם עבר את האינתיפאדה הראשונה. בשנת 1991 השתחרר רס"ב (רב סמל בכיר) עמוס מצה"ל, לאחר 22 שנות שירות.בעת שירותו הצבאי, בשנת 1984, עבר עמוס לגור ביישוב רפיח-ים שבגוש קטיף עם רעייתו אסתר וילדיו איילת, דודי, חן וג'ולי. בשנים הבאות נולדו אבירן ושרון.

עמוס היה עמוד השדרה של משפחתו, בעל ואב שתמיד דאג לכולם מכל הלב, שתמיד אפשר היה לסמוך עליו בכל עת ומצב.עמוס היה בין מקימי רפיח-ים, ופעיל בכל תוכנית ההקמה. עם הזמן היה לעצמאי, הקים חממות ופתח מסעדה שהצליחה מאוד. לאחר שהמסעדה נשרפה ע"י פלסטינאים, עמוס חזר לנהל את החממות במלוא המרץ, ובמשך הזמן גם הקים מתפרה.עמוס נודע בתור איש צנוע מאוד וביישן. הוא אהב לעזור לכולם, תמיד היה מעורה מבחינה חברתית ותרם רבות לקידום הישוב. מעודו לא פגע באיש – תמיד דאג לכל צרכיהם של עובדיו והיה מספק תרופות לילדיהם. לא היו לו, לעמוס, שונאים או אויבים. כולם רק דיברו בשבחו ובתפארתו.בבוקר יום רביעי, א' בכסלו תשס"ג (06.11.2002), סמוך לשעה שמונה, הייתה התראה חמה לפיגועים. הצבא לא הודיע על כך למעסיקים, אך ביקש מהם לרכז את הפועלים הערבים. עמוס בדיוק הגיע למשרדו שבמפעל הטקסטיל, כאשר מחבל פלסטינאי נכנס למתפרה וקרא בשמו. כאשר הרים עמוס את ראשו, המחבל ירה לעברו שלושה כדורים. עמוס מת במקום.זמן קצר קודם לכן, ירה המחבל למוות באסף צפירה, תושב בדולח. כעבור דקות אחדות המחבל נורה למוות ע"י קצין ביטחון במקום.עמוס היה בן 51 במותו. הותיר אישה, שישה ילדים, נכדים, אחים ואחות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון.