אלבום גוש קטיף

היישובים | פרק ה במורג רק שש משפחות, כנראה, עקב הריחוק, הרגשת הבדידות וקשיי היום יום. המצב הזה נמשך כשנה, והבעיות רק החריפו. המתיישבים מצאו את עצמם בכל שבת וחג מוטרדים מהיכן וכיצד יגייסו מניין לתפילות. הם החליטו לבקש מהחיילים ששמרו עליהם שישלימו למניין. החיילים הסכימו, והמתיישבים לא שאלו שאלות. רק אחרי התפילה גילו שהחיילים החביבים והממושמעים, שבאו להשלים להם מניין, היו בכלל דרוזים... היו גם הקשיים הפיזיים המוכרים בגוש קטיף - המגורים באשקוביות הקטנות שהושארו על ידי הצבא. רק מאוחר יותר הובאו קרוונים. המים בברזים היו מלוחים והתאימו לשטיפה, רק בדוחק למקלחות. התושבים נאלצו לסחוב הביתה מים בג'ריקנים ממכל מים מרכזי או ממקורות מים שונים ביישובי גוש קטיף או מיישובים דרומיים סמוכים. כך זה נמשך שלוש שנים. גם הגנרטור פעל לפי ראות עיניו, וגרם להפסקות חשמל רבות ופתאומיות. בשנים הראשונות לא היה מקווה ביישוב, והנשים נאלצו להסתכן בנסיעה בלילה ליישובים הסמוכים. גם גן ילדים לא היה עקב המספר הקטן של הילדים, וילדי המושב נאלצו לנסוע מדי בוקר לגני הילדים לאיחוד החקלאי, וכעבור תשעה ימים הועברה לידיהם האחריות על בסוף שנות השבעים גרה במקום קבוצה, כגרעין להקמת 4 המקום. 5 מושב 'יבול' בפתחת שלום בעקבות הנסיגה מחבל ימית. ) אוכלס מורג בגרעין שיועד להקים את מושב 1982 בחורף תשמ"ב ( בדולח. ארבע שנים ישב הגרעין במקום עד שעבר לנקודת הקבע שלו ) הצטרפו למורג 19.5.1982 בכ"ו באייר תשמ"ב ( 6 במרכז גוש קטיף. מפוני מושב עצמונה. הם שהו שם כשמונה חודשים, עד שעברו ל'שלו', 7 בדרכם ליישוב הקבע מצפה עצמונה. ) התחילו להתגבש ארבעה גרעינים חדשים 1986 במהלך שנת תשמ"ו ( להקמת יישובים חדשים ברצועת עזה. אחד מהם היה גרעין מורג, 8 שנועד לאזרח את היאחזות הנח"ל מורג ולהפכה למושב עובדים דתי. ), הגיעה למורג קבוצת מתיישבים, 1987 בשלהי שנת תשמ"ז (ספט' רובם בני דור ההמשך של מושבי הנגב, שרצו מאוד לעסוק בעבודת אדמה. אחרי תקופה ארוכה כתחנת מעבר חידשה היאחזות מורג השייך לאיגוד את פניה כיישוב עצמאי, כמושב עובדים חקלאי דתי . המושבים של הפועל המזרחי קבוצת המתיישבים הראשונה מנתה עשר משפחות - מתוך גרעין של משפחות, שרובן עזבו במהלך השנים. לאחר חצי שנה נשארו 120 הילדים הרוויחו מהשליחות באנו למורג מעצמונה לתקופה של חודשיים, מתוך הנחה שלבוא לחודשיים זה לא סיכון גדול. מורג הרב יצחק אמיתי: קרובה לעצמונה, חמש-עשר דקות נסיעה. הבית שלנו בעצמונה נשאר עם רוב הציוד, מקום העבודה של אשתי ושלי נשאר בתלמוד תורה עצמונה, גם החברה נשארה כמקודם, כך שהערכנו שזה איננו צעד שאין ממנו חזרה. עברנו ליישוב מאוד חי, מעניין, חברה שונה בפתיחות, בזרימה, בסחבקיות. אחרי החודשיים הראשונים, נשארנו לעוד חצי שנה, ואחר כך לחצי שנה נוספת, וכך נשארנו עד לעקירה. שאלנו את עצמנו גם כמשפחה, וגם את משפחת אידלס שעברה אתנו, האם זה בכלל מביא ברכה שאנחנו פה. היו בכל פעם התלבטויות בעניין, ואני חושב - בלי לדבר על מה שזה עשה ליישוב, לגוש ולעם ישראל - שלילדים שלנו זה בוודאי היה לברכה. הם עברו ליישוב שחוץ מילדי משפחת אידלס לא היו להם חברים בני גילם, ומבחינה זו כביכול שילמו מחיר, אבל הרוויחו רווח גדול, מעצם השליחות ומעצם הנכונות ללכת למשימות כאלה. אנשי מורג מאוד פתוחים וגלויים ולא עושים הצגות, והרגשנו שם מאוד טוב. 1 2 36

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=