לאחר 565 ימי מלחמה, כאשר 59 מבנינו עדיין שבויים בידי האויב, ובתוך שיח ציבורי קשה וקיטוב חברתי עמוק, אנו עומדים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה במציאות מורכבת שמזכירה לנו ביתר שאת את המחיר הכבד של שנאת חינם.
בימים אלה של מבחן לאומי, חשוב מתמיד שנזכור את הלקח המרכזי מהעבר העגום – "ואהבת לרעך כמוך". בזמן שהאיום החיצוני מבקש לכלותנו, אסור שהמחלוקות הפנימיות יקרעו אותנו מבפנים.
בעת הזו, כשהאחדות היא צו השעה, מוטלת עלינו החובה לנהל את המחלוקות בינינו מתוך כבוד הדדי, לא לאפשר להן להגדיר אותנו, ובעיקר לזכור שמה שמאחד אותנו גדול לאין שיעור ממה שמפריד בינינו.
נכבד את זכר הנספים בשואה ואת מאבקם לשרוד בתנאים בלתי אנושיים, נוקיר את מסירות הנפש של חיילינו ואזרחינו, ונתפלל לשובם המהיר של החטופים. נזכור כי המדינה שהוקמה מאפרה של השואה היא ערבות הדדית שיש לשמור עליה מכל משמר.
באחדותנו תלויה לא רק הנחמה על העבר, אלא גם התקווה לעתיד. נמשיך להאמין, לקוות ולפעול יחד לתקומה, לשלום ולחוסן לאומי.
