בגוש קטיף החקלאות מילאה את הכול – את האוויר ואת האווירה, וזאת אף על פי שלא כולם היו חקלאים. התפאורה החקלאית, ההתקדמות המהירה בתחום, החממות הרבות בכל יישוב, הירקות ללא תולעים שנולדו בגוש קטיף, מעשי החסד הרבים שהגיעו מהחקלאים – כל אלה נתנו לכולם הרגשה שהם גרים באזור חקלאי, בהתיישבות המחוברת לאדמה דרך מה שצומח עליה.
בתחילת הדרך פקפקו המומחים ביכולת להצליח לגדל גידולים חקלאיים על אדמת הדיונות. "יצמחו לי שערות על כף היד קודם שתצליחו לגדל כאן משהו" – אמר אחד המומחים. אבל חקלאי גוש קטיף הצליחו להפוך את אדמת הדיונות לגן עדן חקלאי, לא מעט בזכות ההמצאה הישראלית של השקיה בטפטוף.
בגוש קטיף גידלו עגבניות שרי, פלפלים, צמחי עלים ופרחים כמו גרניום ועוד. החקלאות האורגנית גם היא תפסה מקום נכבד בקרב חקלאי הגוש. ראויים לציון גידולי הירקות ללא תולעים שהם תוצר של השילוב הייחודי של החיים ביחד שאפיין את הגוש; שילוב בין מושבניקים לאנשי תורה.

במשך השנים הגיעו חקלאי גוש קטיף להישגים בינלאומיים מרשימים והפכו את המקום לאימפריה חקלאית.
בשנת 2004 היו בגוש קטיף 4,400 דונם של חממות, והן היוו חלק ניר מסך החקלאות של מדינת ישראל.
לשם ההמחשה – 65% מייצוא הירקות האורגניים, 60% מייצוא שתילי הגרניום ו-90% מייצור ירקות ללא תולעים בישראל היו מגוש קטיף.