מרים חנה אמיתי הי"ד

מירי, בת נעמי וזבולון בונה, נולדה בעיר רחובות בכ"ב בתמוז תשכ"ה (22.07.1965). בת בכורה במשפחה ברוכת ילדים, ולה ארבע אחיות ושני אחים. הוריה היו עובדי הוראה במוסד החינוכי-דתי "גבעת וושינגטון", הסמוך לקיבוץ יבנה, ושם גרה המשפחה. מירי ואחיה למדו בבית הספר האיזורי שבקיבוץ השכן. מירי הייתה פעילה בתנועת הנוער "בני עקיבא" עד היותה בת 12 – השנה בה עברה עם משפחתה ליישוב עפרה, שבגבול הר שומרון–הר יהודה. בכיתות ז'-ח' למדה בירושלים, בבתי הספר "ג'נגולי" ו"פרדס". את לימודי התיכון למדה במדרשיית "עמליה". בזמן מסירת היישוב ימית – עזבה את לימודיה במדרשייה, עברה לימית והפכה שותפה בהקמת אולפנת "להב"ה" במקום. בתום ארבעה חודשים, משנמסרה ימית למצרים, שבה מירי ללימודיה ב"עמליה".מירי התנדבה לשירות לאומי, ושירתה ב"טירת הילד" שבנתניה – מוסד לילדים ממשפחות מצוקה. עם סיום השירות, נרשמה ללימודי יהדות במכון "אורה" שבמכון "מאיר" – "כחלק מהתחזקות התהליך הדתי שהחל לפעום בה", כדברי המשפחה. במהלך לימודים אלה, הכירה את בעלה לעתיד, אליעזר (לייזר). מאוחר יותר למדה מירי במכללת "חמדת הדרום" בנתיבות, ובאוניברסיטה הפתוחה בתל אביב. היא סיימה את לימודיה עם תואר ראשון במדעי הרוח והחברה ובהוראה.

מירי ובעלה לייזר היו בין מקימי העיר הדר-בית"ר (כיום – בית"ר עילית). לאחר כשנה, עברו בני הזוג להתגורר בירושלים, שם נולדו שתי בנותיהם, רעות והילה. לאחר שנה נוספת, עברה המשפחה הצעירה להתגורר בגוש-קטיף. בגוש-קטיף מירי הייתה שותפה בגרעין לחידוש היישוב כפר-דרום. באותה תקופה נולד בנה יאיר. לאחר התהוות הגרעין והעלייה לקרקע בכפר-דרום, נולדה בת הזקונים של מירי ולייזר, יראת. מכאן ואילך, התגוררה המשפחה ביישוב הקבע כפר-דרום.מירי לימדה ילדים בכיתות ז'-ט' את המקצועות היסטוריה וגיאוגרפיה, באולפנת "נווה דקלים". בתקופה קודמת, הייתה מורה לטבע ב"קרן-קרב" – בית ספר יסודי מטעם חברת "מקו"מ". בתקופה אחרת הייתה מורה, גם כן לטבע, בבית הספר "אסף מיימון", שבעיר אשקלון.מירי אהבה ספורט ואומנות. ביתה מלא תמיד בתעודות הצטיינות – שהיא זכתה בהן בילדותה – ובציורים שהייתה מציירת במהלך השנים. כן אהבה בעלי חיים, ובמשך השנים הייתה לה סוסה, לתקופה מסויימת, וכלבים לרוב. מידות טובות לרוב היו למירי, כדברי חברתה ליאורה: "מירי היתה בשבילי שלוש נקודות: הכרת הטוב, מידות נאצלות, צניעות גדולה".ביום שני, כ"ב בחשוון תשס"א (20.11.2000), בשבע וחצי בבוקר, פוצצו שלושה מחבלים פלסטינאים מטען-צד בסמוך לאוטובוס, שהסיע ילדים, מורים ומלווים מכפר דרום לבית-ספר בגוש קטיף. 11 בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ, ושניים נהרגו – מירי, שנסעה באוטובוס לעבודתה באולפנת "נווה דקלים", והשכן גבריאל ביטון. מירי הייתה בת 35 בהירצחה. הותירה הורים, אחים ואחיות, בעל וארבעה ילדים. הובאה למנוחות בבית העלמין בעפרה.לאחר מותה של מירי הפיקה משפחתה ספר לזכרה: "הסידור של מירי", ספר המבוסס על סידור התפילה של מירי, שבו נמצאו הערות בכתב ידה ופרק תפילות. הספר מכיל תמונות ודברי זכרון למירי, ועיקרו הסברים לילדים אודות היהדות, המצוות, התפילות והסידור, הסברים המשולבים בסיפורים מחייה של מירי. "ספר נפלא לאישה נפלאה", כדברי הרב אבינר בהקדמה לספר.שיר שכתבה מירי פותח את הספר: "אלוקי, שמע תחינתי, והסר מחיצות מנשמתי. עזור לי לנסוך את התפילה, על עולם של חומר ועשייה, וגם כשבאים יסורים, לחוש באהבתך, אלוקים".