היישובים | פרק ה בחדר, בראשם שמעון פרס שלא היה לו שום מושג על מה מדובר, הופתעו. גם סמיה הופתע. הוא הסביר לפרס שמדובר בחווה חקלאית. גם רבין, ששמע לאחר מכן את פרטי השיחה, הופתע. "זה נכון?" שאל את צבי הנדל כשנפגשו. כשהשיב הנדל בחיוב, אמר רבין: "אם כך, 2 בוודאי שאנחנו לא מורידים את המקום הזה". חמש שנים עברו מאז הקמת תל קטיפא, ועדיין הקיפאון היה בעיצומו. ) עדיין היו ביישוב רק 1997 משפחות חדשות לא הגיעו. בשנת תשנ"ז ( ארבע משפחות. אף על פי שעבדו באינטנסיביות על נושא הקליטה, לא היו לכך תוצאות. משפחות באו, ראו והלכו. התנאים היו קשים ביותר. אנשים סירבו להגיע ליישוב בלי מים ובלי חשמל, בלי מכולת ובלי שבילים, בעצם בלי כלום. "כשיהיו פה תנאים, נגיע", את המשפט הזה שמעו אין ספור פעמים ממשפחות פוטנציאליות לקליטה. המתיישבים ידעו שעם המשפחות תבוא ההתפתחות, אלא שזה היה סיפור הביצה והתרנגולת. המתיישבים טענו: משפחה שתראה את הקרוונים במצב הזה, לא תגיע. המועצה אמרה: קודם תביאו משפחות, ואז נשפץ והוכנסו מיטות וכורסאות. כעת כבר היה אפשר לקרוא לכל מחסן כזה, בדוחק, 'בית'. אחרי הסכם אוסלו עמד היישוב בסכנת פינוי. בכ"ו בשבט תשנ"ד ) התקיימה פגישה בין נציגי ישראל והפלשתינים במשרד 7.2.1994 ( החוץ המצרי, בהשתתפות שר החוץ דאז, שמעון פרס, ויאסר ערפאת. הפלשתינים דרשו שגבול האוטונומיה יעבור לאורך כביש הכניסה לגוש קטיף. תא"ל יום טוב סמיה הציג את הקו של אגף התכנון: הכביש המוליך מצומת גוש קטיף ישירות לתל קטיפא ותל קטיפא יהיו בתוך השטח הישראלי. ערפאת אמנם לא הכיר כלל את הרצועה - זה היה כחצי שנה לפני שהגיע אליה לראשונה - אבל אנשיו עדכנו אותו בפרטים על המקום, ועל כן אמר בתגובה: "תל קטיפא הוא אפילו לא יישוב. הממשלה לא אישרה את היישוב הזה. אנחנו הסכמנו להשאיר רק יישובים, ותל קטיפא הוא לא יישוב". כשסמיה חזר וטען כי הממשלה כן אישרה את היישוב, אמר עראפת: "לא אישרו את היישוב הזה. אתה מתעקש על המקום רק בגלל שלצבי הנדל יש שם בת". כל הנוכחים התקלחנו בעוקב המים, כי לא היו מספיק מים במקלחת : שתייה ומקלחות בוצעו בעזרת עוקב מים ובו ששה ברזים. העוקב היה מוגבה, וכך המים הגיעו לבתים כשהם ורית הנדל נ משמשים לשתייה, אבל לא מספיקים למקלחות. איך בכל זאת התקלחנו? בעוקב המים עצמו, שהוקף ביוטה משני צדדים. מי שרצה להתקלח הלך לעוקב, צעק לכולם שהוא מנתק את המים לבתים כי הוא מתקלח עכשיו, ניתק את הצינור לבתים ופתח את הברז. ואז שוב היו שומעים אותו צועק - כי המים היו קרים... בגלל שהעוקב הוקף ביוטה רק משני צדדים, המקלחות התבצעו רק בלילה. כשגבר הקור, נהגנו להרתיח מים בסיר, וכך יצקנו על גופנו מים חמים מהסיר ומים קרים מהעוקב, כדי ליצור את החמימות הדרושה. האגם היפהפה שנמצא בתחום היישוב, תוצאה של מי תהום העולים על פני הקרקע, היה מקור מים מצוין. בחורף הראשון הוא התמלא מים, ששימשו להשקיית הגידולים בחממות. יישוב בלי חשמל ובלי מים הגענו ליישוב שהיה בשום מקום. חולות ליד הים וכמה מחסנים. גרנו בלי תאורת רחוב. שמענו סיפורים רחל בן שלומי: מהראשונים שהם היו גם בלי מים וזה חיזק אותנו. 1 2 3 74
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=