המבנה הגאוגרפי-פיזי של חבל עזה | פרק א ידעו את הסיבה לדרישה, אך הבינו שאם נציגי המדינה הצעירה כה מתעקשים על שטח דיר-סנייד, בוודאי יש להם סיבה רצינית לכך, ועל כן התעקשו להשאירו בשליטתם. למצרים הייתה נקודה כואבת אחרת בדרום רצועת עזה. המצרים חששו שצה"ל 'ימחזר' את הצלחתו בכיס פאלוג'ה (אזור קריית גת של היום) שבו הייתה נצורה חטיבה מצרית שלמה, וינתק את הכוחות המצריים שבאזור רפיח מן הרצועה. המצרים ביקשו להרחיק את צה"ל מרפיח לכיוון דרום. וכך, במהלך המשא ומתן הסכימו המצרים לסגת מאזור דיר-סנייד ולייצב את קו הגבול ממחסום ארז של ימינו בקו ישר לחוף הים, ואילו ישראל פינתה את אזור חיזעה ועבסאן ומסרה אותו למצרים. כך נוצרה ה'בטן' של אזור חן-יונס ורפיח. כך נקבע הגבול בין ישראל למצרים ברצועת עזה, המקום היחיד שבו הייתה 'חריגה' 12 מהגבול הבין לאומי המוכר בין ישראל למצרים. חיזעה ואזור שדה התעופה הפלשתיני דהניה של היום), ואילו כוחות צבא מצריים היו פרושים בשטח שמצפון לעיר עזה, כולל אזור הכפר דיר-סנייד (אזור מושב נתיב העשרה של היום). כפר זה, דיר-סנייד, שימש לפנים כמחנה של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, שעה שהוא עשה דרכו במישור החוף מכיוון מצרים לכיבוש ארץ ישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה התיישבו בו ערביי האזור, כשם שפליטים ערביים מדרום הארץ התיישבו בשלושה מחנות בריטיים אחרים בתוך הרצועה: אל-בורייג', אל-מוראזי ונוצייראת. בין בוני המחנה הבריטי בדיר-סנייד היו מהנדסים יהודיים, ומסתבר, שהללו ידעו את אשר לא ידעו המצרים שחנו במקום: שבדיוק במקום זה נמצא אחד ממקורות מי התהום העשירים ביותר והחיוניים ביותר לאזור השחון בדרך כלל. המהנדסים הללו מסרו את המידע הזה למנהלי המשא ומתן על שביתת הנשק ברודוס, וכשהחלו השיחות, דרשו נציגי ישראל, בין היתר, את נסיגת הצבא המצרי מדיר-סנייד. הנציגים המצריים לא 5 4
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=