צמיחה מחדש | פרק טז כקהילות, ורובם נשארו במסגרת קהילת גוש קטיף, גם אם לא תמיד בקהילת המוצא, להתאושש, לחזור לשגרת חיים ואפילו לצמוח מחדש. הקהילות אשר נלחמו ועמלו להישאר במסגרת קהילתית, קיוו שזה 2 גם מה שיסייע להם לצמוח מחדש טוב יותר ומהר יותר. העוצמות שהתגלו בקרב האנשים והקהילות אחרי ההתנתקות הניעו את גלגלי הצמיחה, הפעילו משרדי ממשלה וגופים שונים, ובזכותם קהילות חדשות ברחבי הארץ. 22 נמצאים היום תושבי גוש קטיף, באבל קצר מועד לאנשי גוש קטיף לא היה הרבה זמן להישאר באבלם. חלק מהקהילות היו צריכות למהר ולהחליט היכן הן רוצות להקים את יישוב הקבע. האנשים המבוגרים שביניהם שכבר עברו את כל התהליכים המייגעים של הקמת יישוב, בית ופרנסה - ביקשו להתמקד באיסוף כוחותיהם כדי להתחיל את הכול מהתחלה. יותר מכך, מהר מאוד התגלו הקשיים לקידום בניית היישובים החדשים. הדבר עלה בהרחבה בעדויות בפני 3 ועדת החקירה הממלכתית. ועד המתיישבים ביזמת ועד רבני גוש קטיף ומטה המאבק ומתוך רצון לשמור על המסגרות הקהילתיות, הגוף הראשון שחזר לתפקד מיד לאחר העקירה ברמה הכלל גושית, היה ‘ועד המתיישבים’. ועד המתיישבים בגוש קטיף, שהיה מעין מועצת תושבים, הפך מ’מטה מאבק’ לפני ההתנתקות ל’ועד המתיישבים’ אחריה. היה זה הגוף המייצג של העקורים. הוא התחיל לפעול במהירות, תוך שידור אופטימיות והרמת הדגל, בכמה מישורים - מול התושבים המפונים והקהילות השונות, מול המדינה ומשרדיה פרק טז צמיחה מחדש הימים הראשונים שלאחר הפינוי הכפוי מגוש קטיף - מהבית, מהקהילה, מהיישוב, מהפרנסה, מהאדמה - היו הימים הקשים ביותר לכולם, ימים של אבל. הם לוו בכעס רב, בבכי, בביקורי תנחומים של בני משפחה וחברים ובעיקר בהבנה שהקרב על הבית תם. רק לאחר הוצאת הכאב ועיבודו, התחיל תהליך של השלמה, של קבלת המציאות החדשה 1 ושל התחלת הסתגלות לחיים אחרים ושונים, איש איש בקצב שלו. חלק קטן מהמפונים עברו לקרווילות שנבנו עבורם במתחם ניצן, ורוב המפונים הועברו לבתי מלון ולבתי הארחה ברחבי הארץ - בבאר שבע, באשקלון, בחפץ חיים, בירושלים ועוד. היו גם יישובים שהגיעו להסדר בלא סיוע הממשלה, ביזמות פרטיות, והתפנו לבתי ספר שדה, למדרשות ולאולפנות מאזור הדרום ועד רמת הגולן, ואנשי נצרים עברו כקהילה שלמה למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת אריאל בשומרון. חלק מתושבי עצמונה עברו להתגורר באוהלים - ב’עיר האמונה’ - באזור התעשייה של נתיבות, ואילו אנשי אלי סיני התמקמו באוהלים בצומת יד מרדכי. היו גם מעטים ששכרו דירה באופן פרטי במקומות שונים כדי להיות קצת לבד, רק עם עצמם. למרות פיזורם בכל רחבי הארץ איחדה את כולם התחושה שהם הגיעו למקום הנמוך ביותר שאפשר להגיע אליו, פיזית ונפשית כאחד, ומשם אפשר רק לצמוח. השייכות לקהילה, הן לקהילת היישוב, הן לקהילת גוש קטיף עזרה להם בשיקום ובצמיחה. העובדה שרוב התושבים פונו 1 2 212
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=