במקביל תיחלש זיקתה לעזה". ובתכנון של רפיח נכתב כי "מערכת התחבורה תתבסס בעיקר על התקשרות אל החוף, בעיקר אל העיר 10 'ימית' הסמוכה, וכן אל הכביש הארצי, אשר יעבור ממזרח לעיר". הקמת היאחזויות ) 1972 בינתיים התחולל שינוי משמעותי אחר. בחורף תשל"ב (תחילת החליט שר הביטחון, משה דיין, להעביר את רצועת עזה מפיקוד הדרום בפיקודו של אריק שרון אל פיקוד המרכז בפיקודו של רחבעם זאבי (גנדי) - תקופה שארכה בסופו של דבר עשר שנים. את הסיבה הסביר דיין לזאבי בכך שאינו סומך יותר על התנהגות שרון כלפי האוכלוסייה הערבית ברצועה. גנדי קיבל את האחריות על האזור, שהיה אז שקט ורגוע מבחינה ביטחונית. וכמו שרון הוא היה נלהב לכונן התיישבות רחבה בחבל עזה, והחל מיד לפעול להקמתן של היאחזויות נח"ל בעלות 11 בסיס כלכלי עצמאי, שיהיה ניתן להופכן בעתיד ליישובים אזרחיים. ) הוקמה 'נצרים' - היאחזות הנח"ל השנייה 29.2.72 בפורים תשל"ב ( ) הוקמה 'מורג' - היאחזות הנח"ל 30.5.72 ברצועה. בט"ו בסיוון תשל"ב ( ) הוקמה הרביעית – 'קטיף' 29.5.73 השלישית. בכ"ז באייר תשל"ג ( ) אוזרחה 16.12.75 (כשאוזרחה, נקראה 'נצר חזני'). בי"ב בטבת תשל"ו ( 12 היאחזות כפר דרום, שהפכה בסיס מעבר למתיישבי גוש קטיף. , 1969 עם החלטת הממשלה על ההתיישבות בחבל עזה, בספטמבר נאבקו כל תנועות ההתיישבות על הזכות ליישב חבל ארץ זה. השומר הצעיר התעקש ליישב את נצרים. הקיבוץ הדתי ביקש לישב את כפר דרום. תנועת הנוער הלאומי ביקשה ליישב את מורג, והיישוב אלי סיני הוקם, לימים, על ידי תנועת 'אמנה'. מעניין במיוחד היה המאבק בין הקיבוץ המאוחד לבין הקיבוץ הארצי, שתי תנועות התיישבות המזוהות עם השמאל הציוני, על החזקת ), כאשר החזיק בה 1976 היאחזות נצרים. בחודש סיוון תשל"ו (יוני הקיבוץ המאוחד (לאחר שקיבלוה מהקיבוץ הדתי), דרש ממנו אגף הנוער והנח"ל למוסרה לידי הקיבוץ הארצי. מזכירות הקיבוץ המאוחד סירבה, והודיעה למזכירות הקיבוץ הארצי כי היא מסרבת להחליף את נצרים בהיאחזות קטיף שבדרום הרצועה (כיום נצר חזני). אבל הדבר לא עזר לה. באגף הנוער והנח"ל נקבע שנצרים תהיה של הקיבוץ 13 הארצי - וכך היה. הסיור שהפיג את הספקות גם באיגוד מושבי הפועל-המזרחי לא כולם התלהבו, כשהעלה מזכ"ל האיגוד אליעזר אבטבי לראשונה את ההצעה להקים גוש ישובים חקלאיים ברצועה. הספקות היו רבים: מה יגדלו שם האנשים על אדמת חול ? ממה יתפרנסו ?...אפילו ממצאים ארכיאולוגיים על התיישבות וחקלאות באזור לא היו... מעולם לא הצליח איזשהו בן תמותה להפריח את הדיונות הללו. השטחים שימשו לכל היותר לאהלים של שבטים נודדים. אז מי ערב שהיהודים יצליחו? ספקן היה גם השר מיכאל חזני ז"ל, "אבי ההתיישבות הדתית", שבזכותו זרועה מפת הארץ בלא מעט ישובים דתיים. "קשה לי להאמין שהנסיון הזה יצליח" - אמר לאבטבי - "אבל לדעתי לא מזיק לנסות". אבטבי, פנה בצר לו לידידו אריה יודנפרוינד ז"ל משדה-יעקב, שכיהן בתפקידים בכירים באיגוד מושבי הפועל-המזרחי, ונחשב לאחד החקלאים הטובים ביותר שהיו למדינת ישראל. אורגן סיור למקום, בתיאום עם פיקוד הדרום, וברגע שיודנפרוינד ירד מהרכב, נתן מבטו בנוף המקסים, התבונן ממושכות בחולות שהתמשכו מאופק עד אופק, ופסק: "יצמחו לי שערות בכף היד אם יצמח פה משהו על האדמה הזאת. זו אדמה שזזה, אלו חולות. שום דבר לא ניתן לגדל עליהם". מפת ההתיישבות בתכנית ההתיישבות הראשונה 1 1986 רפיח ים 2 19.5.1973- האלוף רחבעם זאבי בטקס הקמת היאחזות קטיף ב 3 טקס העלייה לקרקע בקטיף 4 1979 טקס העלייה לקרקע של גני טל 5 סלילת כביש הגישה למורג 6 נשיא המדינה חיים הרצוג מבקר ברפיח ים 7 ראובן רוזנבלט משתתף בסלילת כביש הגישה למורג 8 'ימין ושמאל רק חול וחול' 9 2 21
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=