אלבום גוש קטיף

כיסופים | פרק טו לקהילה בעלת עבר משותף, הווה אחיד ועתיד מלא תקווה. הכיסופים לחזור לגוש קטיף אינם רק במובן הפיזי אלא גם ברובד עמוק יותר, געגועים לאווירה שהייתה שם, לשמחה שהקיפה את כולם –מכל מה 4 שיש, ושמחת הנתינה והעשייה. תושבים רבים ציינו געגועים חזקים, במיוחד לשבתות ולחגים, ליופי למפגשי 5 ולשקט, לאווירה המיוחדת בבית הכנסת ולתפילות המרגשות, לתורה המיוחדת של גוש קטיף, לבית העלמין 7 לקהילה, 6 החברים, וכמובן, כולם חולמים לחזור לעזה ובגדול, כשעם 8 המלא בסיפורי חיים. הגעגועים לחוף 9 ישראל יבין סוף סוף את שייכותו הנצחית למקום הזה. הים משותפים אף הם לכל התושבים, כי עבורם הים הוא הסמל של גוש קטיף, ושם בילו רבות, בכל גיל. החופים הדלילים באוכלוסייה עקב הריחוק מהמרכז והמצב הביטחוני, חיברו עוד יותר את האנשים אל הגעגועים מעצימים 10 הים, והם אינם מוצאים לו תחליף במקום אחר. הם מקיפים את כל 11 את החוסר ומקנים לתושבים הרגשת יתמות. לדיונות, לשקט 12 תחומי החיים, איש איש וגעגועיו...יש געגוע לגינה, למפגשים עם החברים 14 למטבח הרחב ולבית היפה, 13 של הבוקר, לתחושה 16 לשמחות מלאות האנרגיה בגוש, 15 בסיומו של יום עבודה, ולאנשים שקידשו שם שמים 17 של חיים במקום בעל משמעות ערכית 18 בכל מה שעשו שם - חסד, נתינה ותורה. עצם המגורים במקום כה בעייתי ושנוי במחלוקת נתן לתושבים משמעות מיוחדת לחייהם שם, משמעות אשר אבדה עם העקירה מהבית והקהילה. חלק מהתושבים יישמו את הכיסופים שבלב למשהו מוחשי, כגון תמונות 19 רבות בבית, הוספת ברכה להבדלה - “שנזכה לחזור לגוש קטיף”, שימוש בחול גוש קטיף באירועים מיוחדים, כגון בחופות או בהנחת אבן פינה לביתם החדש, שם טומנים דברים מגוונים כאות לקשר עם העבר, למשל מים מחוף הים או חולצה מגוש קטיף. יש העורכים ביקור פרק טו כיסופים בו ברגע שעזב אחרון המפונים את גוש קטיף, ושער מחסום כיסופים נסגר אחריו, החל שלב הכיסופים, שלהם אין מחסום או גדר, והם בּם של כל תושבי גוש קטיף, מטף ועד זקן, בכל היישובים ִ נמצאים בל ובכל המגזרים. הכיסופים לחזור, הגעגועים לכל אשר היה שם - הנוף הטבעי והאנושי גם יחד, התפילות, הקהילתיות, ה’ביחד’, האנשים, הכיסופים 1 הים, פשטות החיים - מאחדים את כל המפונים באשר הם. לחזור אל הבית בגוש קטיף באים לידי ביטוי בשפת היום יום, בתפילות, מיטיבים לבטא זאת אמני גוש קטיף בעבודות 2 בחלומות ובעשייה בכלל. הציור והפיסול, המוסיקה והתאטרון, אם במסגרת פרטית ואם בעבודה קהילתית משותפת. נשות התאטרון הקהילתי של מתנ”ס קטיף העלו הצגה על הגעגועים לבית ומשמעותם לחיים והופיעו עמה ברחבי הארץ, חנה אקרמן מנווה דקלים כתבה הצגת יחיד והופיעה במקומות שונים, שארה יובל הוציאה ספר ילדים, ורונן צוויג מכפר דרום הוציא דיסק עם שירים שהולחנו על ידו ונכתבו על ידי תושבים מהגוש. בכולם 3 עולים געגועים למקום, להמיית הגלים ולקול צחוקם של הילדים. בפרויקט תיעוד הזיכרון שיזם ועד מתיישבי גוש קטיף והחל כשנה מתושבי הגוש. מקריאת תמלול הראיונות 058 לאחר הפינוי, התראיינו עולה כי כולם מביעים את געגועיהם העזים לגוש קטיף, על כל היבטיו וצבעיו, כולל מגרעותיו. אף שמצבם הביטחוני של רוב המפונים השתפר לאחר היציאה מגוש קטיף בשל קרבתם למרכז הארץ, ניכר ביותר כי עצמת הכיסופים לחזור הביתה והתקווה שאכן כך יהיה - משותפת לכולם: הגעגועים לחול ולקודש שכיסו שם הכול, המאוויים העזים לשכנים ולחברים, לפשטות ולאוויר הנקי בכל המובנים, לתמימות שמילאה את החלל, ממלאים עד היום את המפונים, והופכים אותם 1 2 204

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=