אלבום גוש קטיף

מחיר ההתנתקות | פרק יד עצמם לשינויים, את חוסר השייכות ואבדן הזהות, את שבר החזון הלאומי-דתי בציבור הדתי, את השבר הקהילתי בציבור החילוני ואת אי-פניות ההורים והמורים לטפל בהם כי היו עסוקים בשבר ובאבדן שלהם. כל אלו הביאו לחוויה מורכבת וטראומטית, שהשלכותיה 60 מלוות אותם עד היום. נוער גוש קטיף היה נוער אליטיסטי, שחונך לתת למדינה, לקהילה, לעם, לארץ ולתורה את כל נפשם ומאודם, והיה בקדמת הבמה בני הנוער עמלו רבות במאבק על ביתם, והיו 61 במאבק ובעקירה. בטוחים בהצלחתם. הם שמעו את שיחות הרבנים, התמלאו באמונה על עתידם, ולא חלמו שדווקא הצבא - זה שקיבל יחס חם ולבבי אצלם בבית וביישוב, שעליו סמכו בהגנה, ושאליו היו אמורים להגיע תוך אבדן האמון במדינה 62 שנה-שנתיים - הוא זה שיוציא אותם מהבית. - שגירשה מהבית, והאכזבה מהצבא - שהפך אותם לאויב, מההוריםשאולי לא נלחמו מספיק, ומהרבנים - שהבטחותיהם הכזיבו, השאירו 63 את בני הנוער מבולבלים, מאוכזבים ובודדים. תחושת האבדן בקרב צעירים גבוהה יותר ומשמעותית יותר, וגורמת הילדים חוו את המשבר דרך עיני הוריהם, 64 למצוקה נפשית גבוהה יותר. כך הם ראו את העולם. לכן, הורים שקיבלו את העקירה באופן קשה, כך קיבלוה גם ילדיהם. הנוער, להבדיל מהילדים, עבר את העקירה בהיותו בגיל ההתבגרות. זוהי תקופה רגישה להשפעה אידאולוגית, זהו שלב בו תהליך בניית הזהות נמצא בשיאו. הם הרגישו שהגשר בין לאום לדת קרס, והרגישו שהרבנים ומועצת יש”ע, צה”ל והמשטרה - אף לא אחד מהגופים הללו הגן עליהם בזמן אמת, וככל שהאכזבה 65 גדולה יותר- המצוקה גדולה יותר. דה מהבית, מהזיכרונות, מהחברים (ביישובים שהתפצלו), מחופי ֵ הפר הים, מהתקווה ומהחלומות, האכזבה מהמדינה, מהצבא, מהמנהיגים, מהרבנים, מההורים, מתוצאות המאבק – לכל אלה הייתה השפעה מכרעת על מצבו הנפשי של הנוער ועל תפקודו אחרי ביצוע ההתנתקות. בהתחלה בא הדבר לידי ביטוי בהתנהגויות ומעשים, כגון דחיית הגיוס, עזיבת הבית, הסתובבות ברחובות, היעדרויות מבית הספר, עזיבת הדת. נמסר כי “התגלו אצל 2010 בדוח מרכז המידע של הכנסת משנת התלמידים המפונים מגוון גדול של קשיים ובעיות, הנובעים מחוויית זקוקים 30% מהתלמידים לא חזרו לתפקוד רגיל. כ- 50% ההתנתקות. לסיוע אינטנסיבי לצורך השלמת פערים לימודיים, ורבים אחרים נזקקים לתמיכה וליווי של אנשי מקצוע. אצל ילדי בית הספר היסודי ניכרה ירידה בהישגים הלימודיים, עלייה בבעיות קשב וריכוז, אלימות והתקפי סיוע ממקורות פנימיים מאשר ממקורות חיצוניים. כך נדחו ניסיונות עזרה שונים, והמסייעים הרגישו דחויים ובלתי רצויים. כתוצאה מכך גברה הרגשת הניכור והנטישה של המפונים, והלכו לאיבוד זמן יקר 56 וטיפול הולם. פגיעה בבריאות הגוף והנפש מכלול האבדנים והקשיים שליוו את מפוני גוש קטיף הביא לדרדור בבריאות, לדיכאון, לצורך בטיפולים פסיכיאטריים ואף לאשפוזים. לפני הפינוי אופיינו תושבי גוש קטיף כבעלי בריאות טובה למדי, ורק מהם לקו באחת מארבע המחלות הידועות כמושפעות מלחץ 12% ומצוקה: יתר לחץ דם, סוכרת, לב וסרטן. שנתיים לאחר הפינוי עלתה מכלל המפונים. בין החולים 18% והגיעה ל- 50% כמות החולים בבלטו הגברים, בעיקר החקלאים, אשר איבדו את אדמתם ופרנסתם. כמו כן נרשמה עלייה בתדירות הביקורים אצל רופא, בצריכת תרופות, 57 בייעוץ רפואי ובשירותי בריאות הנפש. מחקר שנערך על ידי לשכת הבריאות המחוזית באשקלון בשיתוף משרד ), גילה כי חלה החמרה במצבם הבריאותי 2006 הבריאות (פורסם בוהפסיכולוגי של מפוני גוש קטיף, עקב ה’סטרס’ - המהווה גורם סיכון משמעותי - שאותו עברה ועדיין עוברת אוכלוסיית המפונים. בין השאר נמצאה עלייה בשיעור חולי הסרטן, האסטמה והסכיזופרניה. “העקורים עדיין עוברים משברים פסיכולוגיים”, אמר ד”ר שמעון שרף, מנהל בית חולים ברזילי ואחד מצוות המחקר. בתוצאות המחקר בלטה העובדה ששמירה על המסגרת הקהילתית ועל התמיכה הקהילתית היה אפשר למנוע חלק מהפגיעות 58 היא מדד חשוב למצב הבריאות. או לצמצמן אילו הייתה רגישות והתחשבות רבה יותר, אילו הופעלה תפיסה קהילתית, ואילו היו שומרים על מנהיגותם הטבעית. מוניק זרביב, אחות קופת חולים כללית, שעבדה שנים רבות במרפאה האזורית בגוש קטיף ואחר כך במרפאה בניצן, ציינה גם היא כי ניכר שינוי רב במצב התחלואה של תושבי גוש קטיף לאחר ההתנתקות. אנשים שלא ראתה במרפאה בגוש קטיף, באו בתדירות גבוהה למרפאה בניצן. מצב זה נמשך חמש שנים. עם התחלת הבנייה, אף על פי שעדיין לא כולם יכלו לבנות, חל שיפור במצב. “גם הצוות במרפאה היה כאוב, 59 וכל עידוד שאנו נתנו ללקוחות, היה גם עידוד בשבילנו”. ילדים ונוער מהמפונים היו ילדים ונוער. הם חוו באופן קשה את 50% יותר מההגירה הכפויה, את המעברים הרבים אחריה, את הצורך להתאים 198

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=