חיה דמרי מגן אור מיהרה להחזיר את ילדיה מסבתא כדי לעבור ביחד את החוויה וכדי שלא תהיה התנתקות במשפחה. בדרכם החוצה תוך כדי שירת ‘התקווה’ ונשיאת דגלי המדינה, צעקה חיה לה’: “את הבית 58 אני בניתי, עכשיו מחכה לבית שלך”! משפחת גורן מדוגית עזבה את היישוב שבועיים לפני תאריך הפינוי כדי להתפנות באופן מכובד, וכדי שהילדים לא יחוו טראומה. רק אבי 59 המשפחה נשאר עד הסוף, והרס בעצמו את הבית. יהודה בשארי מנצר חזני נפרד מהאנשים, מהבית ומהיישוב, אך גם מכיכר נצר-קטיף, הכיכר הראשונה בגוש קטיף שהקים בתוקף תפקידו 60 כמהנדס המועצה, ואשר ועליה הייתה גאוותו. משפחת טשנדי מנווה דקלים לא נחה בכל התקופה שלפני הפינוי, הבית היה מלא בשב”חים שבאו לעזור ולתמוך, וכולם פעלו בכל דרך רה. אפרים, אבי המשפחה, דור שני לניצולי שואה, ֵ אפשרית למניעת הגז בית הכנסת בנצרים בבוקר הפינוי 1 דורון בן שלומי וילדיו מפונים מתל קטיפא 2 שורפים ונאבקים בנווה דקלים 3 חול למזכרת מגוש קטיף 4 על גג הבית ביום הפינוי 5 שלמה יוליס בוויכוח עם חייל 6 חנן פורת בשיחה בשעות האחרונות בבית הכנסת בנווה דקלים 7 דלת ביתו של ערן שטרנברג צבועה בצבעי הדגל 8 7 8 6 5 185
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=