חורבן גוש קטיף | פרק יג משפחת צפירה ששכלה את בנה בפיגוע, התבצרה בביתה בבדולח עד אשר הובטח לה שהבוסתן שנטעה לזכר בנה יועבר אל המקום שבו יגורו. אצל מוטי שומרון מנווה דקלים התרחש אירוע יוצא דופן. עימאד פארס, מפקד הפינוי בנווה דקלים, דרוזי מהכפר חורפיש, נתן למוטי את כתובתו בחורפיש והזמין אותו אליו. “לא מגיע לנו לגור בו, היום 53 זה שלכם”, אמר למשפחה ההמומה. אצל אליעזר אוירבך בנווה דקלים התכוננו למצור, ואפילו התבצרו בבית, עם קונצרטינות, גנרטור, עוקב מים, וסילקו את החיילים שהתקרבו לביתם. לאחר שהבינו שלא יילחמו ממש, ארזו מזוודה לכל ילד, עשו 54 ‘קריעה’, בכו, והילדים עלו על הגג בתקווה שמשם לא יוכלו להתפנות. משפחת טובי מגני טל עברה שעות קשות ומרגשות, כאשר אחד החיילים שהגיע לפנותם היה החבר הטוב של בנם, עזר, שנשלח ס. צהלת החיבוקים, קולות הבכי והמילים ִ י ַ למשימה במסגרת קורס ט 55 החדות שנאמרו, נשמעו למרחוק. משפחת צוויג מגני טל יצאה מגוש קטיף בהרכב של ארבעה דורות, כשהדור הראשון - משפחת גרוס מנווה דקלים - כבר עברו גירוש שנים קודם לכן, על אדמת אירופה, אך לדבריהם, “שם 65 דומה 56 המגרשים היו גויים”. אפרת צימרמן מקטיף סיפרה שברגע הפרידה היא יצאה החוצה, נשכבה על האדמה והתפלשה בעפר, תוך שהיא מודה לה’ על השנים 57 היפות במקום ושואלת אותו מה עוד עליה לעשות. אחר כך התעלפה. 3 4 2 1 184
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=