משפחתו - ילדיו ונכדיו - שלושה דורות, בדרך כל האנדרטאות של 50 הרוגי צפון החבל, כשליד כל אנדרטה נערך טקס קצר. ביום זה פונו סופית גם ניסנית ושליו. החליטו בנצרים, היישוב האחרון לפינוי, לצאת בבוקר יום שני, י”ז אב, בקומה זקופה, בלא בכי ובלא גרירת תושבים על ידי חיילים. לאחר טקס מרגש בבית הכנסת עם דברי חיזוק, פרקי תהילים, שירה ובכי - בלי אישור כניסה לחיילים המפנים, אלא רק לחיילים שהגנו עליהם בחודשים האחרונים - יצאו התושבים לדרך. הם לקחו את החנוכייה הגדולה מגג בית הכנסת והחלו לצעוד עמה לכיוון ירושלים, כשהרב ציון טוויל, רב היישוב, הולך בראש השיירה. התמונה התפרסמה כאחד הביטויים של הפינוי, שכן היא מקבילה לתמונה המפורסמת של חורבן הבית והליכת השבויים עם כלי המקדש לשבי, החקוקה בשער טיטוס 51 ברומא. הנחמה הגדולה הייתה שהפעם הכיוון הוא - ירושלים. לאחר חמישה ימי פינוי, יצאה המשפחה בבוקר יום שלישי, י”ח באב, האחרונה – משפחת ויזנר - מביתה בנצרים, ולא נשאר אף לא יהודי אחד על אדמת חבל עזה. מחאות ‘פרטיות’ בתוך הבתים ביישובים השונים התקיימה מחאה אחרת, כל משפחה וסגנונה, כל בית ואופיו, והכול כדי לנסות ולהשפיע על החיילים וכדי להראות לקב”ה ולעצמם שעשו ככל יכולתם. ערן שטרנברג, דובר גוש קטיף ותושב גני טל, צבע את כל דלתות הכניסה בצבעי דגל ישראל מתוך תקווה שאף חייל לא יפרוץ, שהרי פריצה פירושה שבירת הדגל. אחר כך עבר לכפר דרום כדי “לעזור בקרב היחיד שהיה בגוש קטיף”, לדעתו. “הקושי העיקרי היה שעזבתי 52 רק בגלל שאני יהודי, בגלל הדגל שבידי”, אמר. חיילים ובני נוער – אלה מול אלה 1 חיילים נערכים לפרוץ אל בתי הכנסת בנווה דקלים 2 נערה בוכה וכואבת בכפר דרום 3 חיילים גוררים תושבים מאזור בתי הכנסת בנווה דקלים 4 4 3 2 183
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=