ביום שלישי, היום האחרון שבו היה מותר לתושבים לשהות באופן חוקי ביישובים, נשארו רובם בבתיהם. היה זה ניצחון אדיר של נחישות. אנשים סיכנו את עתידם למען האמונה. למרות איומי הצבא והממשלה כי מי שלא יצא בזמן, לא יקבל את הפיצויים המגיעים לו, הרגישו התושבים שבעשייה שלהם, באי שיתוף הפעולה עם השלטונות ובאמונה הרוחנית בה’ ובכוחו, יוכיחו נאמנות מוחלטת לאל, אשר אולי תצליח לשנות רה. הם הרגישו שחובתם המוסרית והערכית היא לא לשתף ֵ את הגז פעולה עם הנטישה של חבל הארץ המופלא שזכו לחיות בו. הם הרגישו במבחן האמונה עד הדקה האחרונה, לכן נמנעו מהתכוננות ממשית. בשעות אחר הצהריים חנכו בנווה דקלים מקווה חדש, ובבית הכנסת המרכזי התקיימה הכנסת ספר תורה בשירה וריקודים. רק חלק קטן החל באריזה ובהוצאת חפצים יקרי ערך, כולל מכוניות. חיי שגרה מול תחושת הסוף הקרב התחושה כי הסוף קרב הורגשה בכל פינה כבר למחרת תשעה באב, חלק 10 ביום ראשון. יותר ויותר מכולות ומשאיות נראו בין הבתים. מהתושבים הרגישו שנערכה נגדם מלחמה פסיכולוגית, שמישהו נתן הוראה למשאיות עם מכולות להסתובב ביישובים כדי לשבור את באלי סיני קיבלו התושבים מחברת החשמל חשבון לתשלום 11 רוחם. המועצה האזורית סיימה את תפקידה. עובדיה, 12 עבור ניתוק החשמל. בעיקר ראשי המחלקות, לקחו עמם את הניירת האישית, והותירו את הניירת המקצועית למפרק המועצה מטעם הממשלה. וכדי להגביר את הבלבול - איש מהם לא קיבל הודעת פיטורין, אולם הכניסה למשרדים 13 נחסמה בפניהם. הם כבר לא היו עובדי מועצה. למרות זאת, התאמצו התושבים לשמור על חיי שגרה ככל האפשר – גינות פורחות והמוני אדם בכל יישוב. במתנ”ס החלה ה תא ר ג נ ו ת למשחק הגמר המסורתי בכדורסל – ‘טורניר יוליס’ - שהיה גם האירוע התרבותי האחרון שהתקיים באולם הספורט שבמתנ”ס בנווה דקלים. המוני נוער ומבוגרים מילאו את היציע, כשבידיהם שלטים בזכות המאבק על הבית. ההתרגשות הגדולה שעטפה את כולם, המפגש עם חברים ותושבים, עודדו ונתנו תקווה, שאם ממשיכים עד הרגע 14 האחרון, אולי בכל זאת משהו יקרה. שלב הפינוי הכפוי ,) 17.8.2005 בשעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי, י”ב באב תשס”ה ( החל שלב הפינוי הכפוי, וגדודים של חיילים ושוטרים החלו לנוע אל תוך שני היישובים הראשונים לפינוי: נווה דקלים וגני טל, צועדים בסך כמצעד פרוסי, ואתם כוחות היס”מ (יחידת סיור מיוחדת) לבושי המדים “קשה היה 15 השחורים, שהזכירו ימים אפלים בתולדות העם היהודי. שלא להשוות את המראה הזה לתמונות המוכרות מהשואה, ועצם 16 המחשבה הזו הייתה מזעזעת”, אמרה חני צדוק. ניצולי שואה ובני הדור השני שהיו בין התושבים, לא יכלו שלא להיזכר וגם התושבים 17 בפעם הקודמת שבה פגשו את המדים השחורים הללו, שלמה יוליס נזכר 18 האחרים יצרו מיד את הקשר הברור והכואב הזה. במראה שחווה בהיותו ילד בן שבע, של החיילים הבריטיים שהסתובבו תמונת 19 ברחובות תל אביב לאחר שהעלו לגרדום את דוב גרונר הי”ד. נחילי החיילים שמילאו את הכבישים ואת שבילי היישובים, הפכה לאחת התמונות הכואבות והמבזות ביותר של הפינוי. לתושבים היה קשה להתעלם מהמחשבה שאילו כמות כזו של חיילים הייתה שומרת 20 עליהם, היה המצב שונה בהרבה. אבי פרחן בשער אלי סיני ביום הפינוי 1 דה מארון הקודש בעצמונה ֵ פר 2 בניין המועצה האזורית לאחר הפינוי 3 הסעת מכולות מגוש קטיף 4 מחאה וצמיגים בוערים בשער נצר חזני ביום הפינוי 5 פנים בית הכנסת בנווה דקלים ביום הפינוי 6 ספרי התורה מוצאים מהגוש 7 7 6 5 175
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=