חורבן גוש קטיף | פרק יג ארוחות שכונתיות שייתנו לאנשים כוח. הציבור הודה לליאור על כל פעולותיו כיו”ר מזכירות נווה דקלים וכחבר מטה המאבק, ולאחר שירה וריקוד של בכי הסתיים הכנס. איש איש הלך לביתו להתארגן. “אני לא מבין על מה התודה, הרי לאנשים אין מושג לאן הם הולכים מחר, לא דאגתי להם לשום דבר...”, אמר כלפא לרב בורנשטיין, והרב ענה לו: “הענקת להם את הדבר הכי חשוב, את השמירה על עולמם הערכי”. בשלב מסוים פרץ הצבא בכוח את שער נווה דקלים וניסר אותו כדי למנוע את סגירתו מחדש. בעקבות כך, פרצו עימותים בין התושבים לבין כוחות משטרה ומג”ב. מכלי אשפה הובערו, וצמיגי אוטובוסים נוקבו. בשעות הערב החלו טורים ארוכים של חיילים ושוטרים, לבושים סרבלים שחורים, לזרום לנווה דקלים. המראה הקשה גרם לבכי רב ולהכרה שהמאבק תם, והגירוש עומד בפתח. חיילים דפקו על דלתות בתי התושבים כדי להציע עזרה וכדי להבהיר שמחצות הלילה השהייה 9 במקום אינה חוקית. מבצע ‘יד לאחים’ נכשל ביומו הראשון. ברוב היישובים מנעו התושבים את כניסתם של צה”ל והמשטרה, והצווים לא חולקו. ביום שני בערב הוזמן יו”ר מזכירות נווה דקלים, ליאור כלפא, לפגישה עם גיא צור, רמ”ט פיקוד דרום, ובה הודיע לו הרמ”ט שנווה דקלים יהיה היישוב הראשון שיפונה, וכי למחרת, ביום שלישי בלילה, ייכנס הצבא לנווה דקלים. עד אז יהיה אפשר לצאת מרצון, ומיום רביעי בבוקר היציאה תהיה בכוח. כלפא חזר לביתו מדוכדך ושבור. מאוחר 8 יותר הודיע על כנס חירום לתושבי נווה דקלים. ), בשעה עשר בבוקר הגיע קהל רב לכינוס. 16.8 ביום שלישי, י”ב באב ( אולם השמחות המלא מפה לפה הוכיח כי המשימה של מטה המאבק להשאיר את התושבים בבתיהם עד הרגע האחרון הצליחה. כלפא הודיע לנוכחים כי הגירוש יתחיל בערב. רבים פרצו בבכי. הרב קמינצקי, הרב האזורי, ואבנר שמעוני, ראש המועצה, דיברו על נפלאות דרכי ה’ - שהכול עדיין יכול להשתנות, ואילו ליאור החל לדבר על הדברים הטכניים - איך יתנהל הגירוש, היכן יש קרטונים לאריזה ועוד. הוא המליץ על 3 4 2 1 174
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=