תיירות ותעשייה | פרק יא החול הזהוב היו חלק חשוב ומרכזי בתכנית התיירות של גוש קטיף. היו גם ביקורים אצל השכנים הערבים, כדי להכיר מקרוב את 'חקלאות המואסי' (בעברית - חקלאות מציצה). לצד האגם - שהיה מוקד התיירות ט באזור - הייתה אפשרות לרכוב על סוסים בחווה או לרכוב על ִ י ַ והש במשעולי הגוש. מסעדת 'דקל החולות' שהייתה 7 'החמורים של גדעון' צמודה לאגם, נתנה את הצד הגסטרונומי באזור התיירות. מסעדות נוספות היו גם בחופים ובנוה דקלים. כפר הנופש היה צמוד לאגם, ובו שכנה 'מדרשת הדרום' אשר סיפקה פעילות והדרכות של סיורים באזור. לא רחוק משם נבנה מנחת מטוסים כדי להקל על התיירים וכדי להגדיל את נפח התנועה בגוש קטיף. בשנים הראשונות כללו הסיורים למבקרים השונים בגוש קטיף את בית הכנסת העתיק בעזה, את 'דקל אבשלום' בפתחת ימית, את העיר ימית ואת היישובים סביבה. לאחר פינוי ימית ופרוץ האינתיפאדה הצטמצם ההיצע התיירותי, ותושבי הגוש החלו לפתח את חופי הים. ברצועת החוף הרחבה והנקייה הם הקימו סוכות צל מסודרות, מלתחות יט קייקים או אבובים מתנגשים בחוף ֵ ומקלחות, והציעו לתיירים ש הצפוני ומסעדות מגוונות. היו גם מוקדי משיכה של אנשים פרטיים, כמו תעשיית תמציות מרפא מצמחים של אברהם ברבי מגדיד או משתלות שגידלו בהן צמחים מיוחדים. כמו כן, התקיימו שמחות באזור, חתונות על חוף הים בשקיעה המיוחדת, שבתות לקבוצות במדרשות השונות, סיורים בגוש ובענפיו השונים. חופי הים היו תמיד האטרקציה המרכזית של גוש קטיף. הם היו הדרומיים ביותר בארץ, ולכן גם בעלי חוף רחב יותר וחול נקי ולבן. חוף אשלים ליד רפיח ים ופאת שדה. בדרום היו שני חופים: האחד - וכדי למנוע 'חילול שבת' הועסק בו 8 חוף זה פעל גם בשבתות וחגים, 3 4 2 1 154
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=