עולם התורה | פרק ט מקוואות 26 בתי כנסת, חמישה מהם בנווה דקלים, 26 בגוש קטיף היו רבני יישובים. 20 וכהצדקה והחסד גמילות חסד הייתה תחום פעיל בחיי הגוש, הן כפעילות יחידים או משפחות והן כעשייה ציבורית - דרך היישוב, הקהילה, בתי הספר, היא התחילה בראשית ההתיישבות כעזרה לחבר 18 תנועות הנוער ועוד. שנקלע לצרה, עבור לשכן שחוגג שמחה, ועד למועמד חדש שצריך בהמשך 19 הדרכה. כך נוצר מערך חיים של נתינה כנורמת חיים בסיסית. התפתח החסד לגופים של ממש, התורמים ועוזרים באופן רשמי ומסודר. קמו גמ"חים מסוגים שונים שסייעו לכל מי שהיה זקוק לעזרה בכסף, במזון- בעיקר תוצרת חקלאית - ובמוצרים ייחודיים. לדוגמה: שבות סיני - גמ"ח הלוואות ומענקים לנזקקים, גמ"ח ירימי - מזון לנזקקים, גמ"ח למוצרי תינוקות, גמ"ח כלי עבודה, גמ"ח דלק, כלים לשמחות, כרית לברית, גמ"ח תרופות, תפילין, כלי מיטה ומצעים, שמלות כלה ואפילו מוצצים... לשעת חירום. הנתינה הייתה חלק מחיי גוש קטיף, וממנה התפתחה הערבות ההדדית, הקשר החם בין האנשים והאהבה ל'מקום'- תרתי משמע. הידיעה שתמיד מישהו יעזור לך, פיתחה חוסן אצל התושבים, אשר אפשר לעבור בשפיות ימים קשים ודילמות מיוחדות. הכוח של הקהילה היה בעזרה לחריגים, והפרט הרגיש שהוא במקום זה כדי לעזור לכל אחד מתוך שמחה, לא ממסכנות, ובשעת 20 הצורך- יקבל גם הוא את מה שיזדקק לו. מוסדות החינוך והתורה כל מוסדות החינוך בגוש קטיף - ממעונות יום וגני ילדים ועד ישיבות גבוהות - התנהלו על פי רוח התורה, וכולם העניקו חינוך ערכי, תורני, 21 אוהב אדם ואדמה. עם הקמתו של גוש קטיף, כשמנה שלושה יישובים בלבד: נצר חזני, קטיף וגני טל, עלתה יוזמה מצד התושבים לייסד כולל אברכים. הרב יגאל קמינצקי, רבה של גני טל באותן שנים, כיתת רגליו לישיבת 'מרכז ושיעורים, לסייע במעש החינוכי-קהילתי, לפסוק הלכה ועוד. ראיתים עסוקים סביב השעון, לילה כיום, באין ספור פעילויות שרוב חברי הקהילה כלל לא ידעו עליהם, אך שתרמו לחוסנה 13 וליציבותה הרוחנית-חברתית של הקהילה ומשפחותיה. חיי תורה חיי התורה היו הבסיס לחיי הקהילה בגוש. גם מי שלא עסק בתורה או למד תורה הרגיש אווירה של תורה. עצם המגורים באזור ספר, עם סכנות קיומיות, החדירו בתושבים את חשיבות מצוות 'ישוב ארץ ישראל', במיוחד כשחלק משמעותי מהציבור בגוש עסק בחקלאות, 14 הקושרת את עובד האדמה לארץ ישראל. בתוך כל היישובים, אף במסורתיים, הייתה לחיי הדת משמעות מיוחדת, אם במנייני התפילות ונוסחן, אם בבתי הכנסת המפוארים אשר היו מרכז חיי הרוח של היישוב, והיו פעילים כל ימות השבוע, אם בתפילות אם במערכת 15 חגיגיות אשר משכו אורחים רבים בשבתות וחגים, שיעורי תורה ואמונה בכל היישובים לכל הקהלים, אם באירועי תרבות באווירה ערכית, ובפעילות תורנית לילדים מעבר לשעות הלימודים - תלמודי התורה והתלמודיות. כמו כן, הוקם 'כולל יום השישי' לגברים, ובו למדו בבוקר יום שישי את פרשת השבוע הקרוב בתוספת הלכה ואמונה באווירה משפחתית ומקרבת. עד היום ממשיך פרויקט זה בכמה מקומות. השיעורים הרבים והמגוונים ביישובים השונים הביאו 16 את התושבים למפגשים חברתיים, כשהתורה היא הסיבה והמטרה. במסגרת המשפחתית - הבתים, הלבוש ואופי החיים היו צנועים ולא מנקרי עיניים, כנראה בהשפעת רוח התורה. הרכושנות לא תפסה 17 מקום ראשון בשיח הציבורי, וגם סגנון הדיבור היה צנוע ואמוני. בלטה גם העובדה שכמעט שלא נבנו גדרות בין הבתים בגלל יחסי השכנות הטובים אשר שררו בכל היישובים. בבתים ספורים אף נבנה מקווה פרטי, לא כגאווה ויוקרה אלא כדי להפוך את עבודת ה' לשגרה ברוכה ומהנה. 1 2 136
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=