עולם התורה | פרק ט בתוככי בתי הכנסת ובין אם תפילה טבעית ופשוטה של עובדי אדמה המחכים ליבול ברכה, או של אזרחים הנמצאים בקו החזית הישראלי ומקווים לעבור בשלום גם את היום הבא. המועצה הדתית האזורית – מגוון פעולותיה המועצה הדתית שכנה בנווה דקלים, היישוב המרכזי. הרב קמינצקי הקימהּ כדי להעניק שירותי דת נאותים - כשרויות, מקוואות, עירובים ורישום נישואין. בראשה עמדו תחילה הרב יצחק אידלס והרב צבי שוורץ, ואחר כך - הרב יוסף אלנקווה. הרב קמינצקי והרב אלנקווה פעלו לריבוי תורה ביישובים ובמוסדות החינוך השונים, ובכל היישובים נבנו בתי כנסת ומקוואות. הרב אלנקווה ביחד עם מזכיר המועצה הדתית, אליעזר אוירבך, הקימו רשת של תלמודי תורה בשעות אחר הצהרים בכל היישובים, כלימודי רשות במסגרת רשת 'עוזיה', ובהם למדו הילדים תורה, פיוטים, יהדות, חגים וערכים בעזרת אברכים מהישיבות באזור. גם לבנות נבנתה תכנית מקבילה – התלמודיות. הבנות למדו מדרשים ופרשת שבוע בשילוב פעילויות יצירה ומשחקים בנושאי חגים. ההיענות לשתי המסגרות הייתה גדולה מאוד. פעילות ענפה הייתה גם למען החיילים הרבים ששירתו באזור, כגון משלוחי מנות, אירוח בשבתות והדלקת נרות בחנוכה. מדי שבוע הוציאה המועצה הדתית דף שבועי תורני לילדים, 'עוז' - הדף המנוקד הראשון והיחיד שהופץ בארץ לילדים. הוצאת הדף התרחבה, והוא הופץ אל מחוץ לגוש בכל 1 עותקים, במשך חמש עשרה שנה. 10,000- שבת ב המועצה הדתית הקימה את לשכת הרבנות, אשר כללה את רבני היישובים ואת רבני הקהילות בנווה דקלים. לידה פעל בית דין רבני שעסק בעיקר בדיני ממונות בין אנשים כדי לפתור בדרך התורה סכסוכים ובעיות בעניינים שבין אדם לחברו. לשכת הרבנות התכנסה פרק ט עולם התורה התושבים הראשונים שהגיעו לגוש קטיף, לגבעות החול הבלתי מיושבות, היו גדושים ברוח חלוצית, באופטימיות ובאהבת האדם והאדמה, והחול הפך קרקע פורייה לקודש, לרוח של תורה והגשמה, של חינוך ועשייה, של ערכים אשר יושמו בכל תחומי החיים במקום. המאחד אותם היה קיום תורה ומצוות, והם ראו בהתיישבותם חלק מעבודת ה', שליחות ציונית-דתית, משימה קדושה למען עם ישראל. בכל תחום שבו עסקו הובלט הפן הדתי, והתורה הייתה לנחלת הכלל, היא מילאה את החלל. הקדושה לא נשארה רק בבתי הכנסת או בישיבות ובכוללים שקמו באזור, אלא חדרה לתחומים אחרים - חקלאות, תיירות, תרבות ובוודאי גם בחינוך. ההנהגה התורנית בגוש קטיף תפסה מקום מרכזי, ביישוב בפרט ובאזור בכלל, עם חיבור מיוחד להנהגת הגוש הכללית - חיבור שהתחזק עוד יותר בעקבות הקשיים הביטחוניים והסכנות מחד גיסא, והרצון להמשיך בשגרה של חיי יצירה מאידך גיסא. גמילות חסדים הייתה לשגרה בכל פינה, החל מילדים ועד אחרון המבוגרים, קול לימוד התורה בישיבות ובשיעורים הרבים ביישובים ובמוסדות החינוך מילא את האוויר ונתן אווירה, והשירות בצה"ל היה ברובו ביחידות מובחרות - כיאה לחינוך שעליו גדלו הצעירים. אהבת התורה, הקב"ה, עם ישראל וארץ ישראל הפכו בגוש קטיף לדבר אחד גדול ומיוחד, לחיבור מיוחד של הקודש לחול ולכול. השפה האמונית הייתה נחלת כל התושבים, דתיים וחילונים כאחד. במציאות המיוחדת של גוש קטיף, נשאו כולם תפילה. בין אם תפילה 1 2 132
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=