ביטחון | פרק ח התמודדות במערכת החינוך הקשיים הביטחוניים השפיעו גם על מערכת החינוך, והיא מצאה עצמה נאלצת להתמודד עם קשיים מסוג חדש. גננות ובעיקר מטפלות שלא היו תושבות הגוש, פחדו להגיע כשגבר הטרור בדרכים. הדבר מנע פתיחת מעונות וגנים, והקשה מאוד על המערכת כולה. הבעיה נפתרה כשמחלקת החינוך קלטה מטפלות וגננות תושבות האזור. כשהתגברו מקרי הירי בצירי התנועה, החליט הצבא שחייבים למגן את האוטובוסים. זה התחיל באוטובוס אחד, ובהמשך מוגנו כל האוטובוסים. עם הזמן נאלצה המועצה לרכוש אוטובוסים כאלה בעצמה, כאשר הנחיות הצבא היו שכל נסיעה צריכה להיות באוטובוס ממוגן ירי. כשהיה מחסור באוטובוסים ממוגנים, נערכו ההסעות באוטובוסים בלתי ממוגנים בליווי של צה"ל. עם התגברות האינתיפאדה נדרשו גם 36 האוטובוסים הממוגנים לנסוע רק בליווי של הצבא. רצף הפיגועים השפיע על התלמידים, בעיקר על הצעירים שבהם, והמורים מצאו דרכים מגוונות לתת להם להתבטא ולפרוק את המתח. מי שעזר וסייע בלבטים הביטחוניים היו הרבנים. הם קיבלו פניות רבות מהציבור ונדרשו להשיב על שאלות, כגון: איך להתנהג לאור המצב, מתי מותר לנסוע, מהו 'פיקוח נפש', מה אומרים לילדים, והאם לערוך שמחות בגוש או מחוצה לו. הרבנים היוו חלק חשוב מהמערך התומך, המחזק והמסייע, בזכות הביטחון בה' ובתורתו, למרות שלא היו חלק בחודש אייר תשס"ב (אפריל 34 רשמי ממחלקת הביטחון של גוש קטיף. ) פרסמו רבני הגוש מנשר לתושבים שכלל הנחיות להתנהגות 2002 בעת אירוע ביטחוני בשבת. ההנחה הבסיסית הייתה שגוש קטיף הוא במצב של מלחמה, שהעורף הוא חלק חשוב מכוחות המגן, ושהמורל הציבורי הוא מרכיב חשוב במלחמה. לפיכך, בכל ספק - הרבנים הקלו. לדוגמה: הרבנים קבעו כי בעת נפילת פגזי מרגמה בשבת "כל מי שבביתו ילד שאינו בר דעת, שסביר שהוריו דואגים לו, יודיע להם על כך טלפונית. מותר להורים מודאגים להתקשר למוקד או לכל מקום אחר לוודא מה קורה עם ילדיהם. במידה ולא ברור האם ההודעה הייתה על פצמ"רים, חדירת מחבלים או כל הודעה אחרת, מותר להתקשר 35 למוקד ולוודא במה מדובר". לא התפשרנו על שמירה על השגרה כשהחלו להתפוצץ הפצמ"רים הראשונים, היינו צריכים להיערך מעבר להסעות ממוגנות, גם לכיתות ממוגנות. בכל חבל עזה לא הייתה אף כיתה ממוגנת. עבדנו יחד עם פיקוד העורף. לאט לאט התמגנו, כולל גני ילדים ומעונות, ועשינו מרחב מוגן כדי שיוכלו לצאת לחצר. היו ימים שהיה אסור לצאת לחצר. לא הייתה תשובה ברורה מה לעשות. צריך לשמור על שיגרה, אך גם להיזהר. היינו חייבים להישמע להוראות צה"ל, אך לא התפשרנו על כך שתימשך השגרה. השגרה המשיכה ככל שיכולנו, אך המנהלים והמועצה עמדו בפני החלטות קשות. היו המון חששות בכל פעילות. מטרידות במיוחד היו ההסעות בבקרים. בעקבות הפיגוע באוטובוס של כפר דרום פתחנו שם בית ספר. מוכי בטר 4 1 2 3 128
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=