בכל בעיה שהתעוררה, כגון: האם לקיים אירוע גדול תחת כיפת השמים ולהמשיך במסורת התרבותית או להיכנע למצב ולבטל, האם להמשיך בלימודים בעת או מיד לאחר אירוע טראומטי או להפסיקם, האם להישמע להוראות הצבא או לרצון התושבים. הייתה זו מועצה שהתמודדה עם כמות הפיגועים הגדולה ביותר שהייתה אי פעם לרשות כלשהי בארץ, והיא עשתה זאת היטב, על כל מחלקותיה. שביעות הרצון הרבה של התושבים מן המועצה ניכרת בעדויות התושבים. העובדה שמעט מאוד תושבים עזבו את גוש קטיף, מעידה על כך, והעובדה שהתושבים חוו את המצב הביטחוני כחלק מתקופה שצריך לעבור ולא כאירוע טראומטי, מעידה על טיפול טוב של המועצה כולה במצב הביטחוני על השלכותיו השונות. גם המתנ"ס נאלץ להתמודד עם קשיים ודילמות. היו אמנים שלא הסכימו להגיע, והיו שהסכימו אך במחיר מופרז. לאחרונים היה צורך לדאוג לליווי צבאי, לרכב ממוגן, וכן בהרבה תפילות שהכול יעבור בשלום ולא יהיו ביטולים של הרגע האחרון, דבר שהפך שכיח בשנים האחרונות. ובנוגע לתחרויות הספורט, שחקני הגוש נאלצו תמיד לצאת החוצה, גם במשחקי בית, כיוון שקבוצות מתחרות לא הסכימו להגיע ולשחק בגוש קטיף. אילוץ זה העלה את העלויות ואת הלוגיסטיקה של כל דבר שבוצע. כך היה גם בשאר התחומים - במוסיקה, בתיאטרון ועוד. לאירועים שקרו. הימים הקשים היו ימי הפיגועים הגדולים, שבהם נאלצו המורים לבשר לתלמידים על פגיעה באדם מוכר, לפעמים בן משפחה... מערך פסיכולוגי שלם עטף את מערכת החינוך וסייע לה להתמודד עם הקשיים הללו מול התלמידים ומול עצמה. חיי היום יום התנהלו כמו בכל מקום אך עם כמה שינויים. בכל יישוב הייתה מערכת תקשורת פנימית, ודרכה הועברו הידיעות הביטחוניות והוראות התנהגות. לכל יישוב היה מרחב ממוגן משלו - מקלט, גן ילדים, מועדון - ואליו הגיעו התושבים בשעת חירום. עם התגברות הטרור התבטאו השינויים בהקפדה על השמירות, בבדיקת הפועלים והנכנסים ליישוב, במשחקי ילדים סמוך לבית ובעיקר בערנות רבה יותר של האחראים על הביטחון. הסובלים העיקריים היות תושבי נצרים. במשך שנים הם נאלצו להשאיר את רכבם הפרטי במחסום נחל עוז ולעלות על רכב ממוגן של הצבא. זה אומר שלעולם אין לך רכב ליד הבית, וכל כניסה ויציאה היא לפי לוח זמני הליווי הצבאי. זה אומר שכאשר את חוזרת הביתה לאחר לידה עם תינוק חדש, את מטפסת עמו לרכב הממוגן, ללא פרטיות או פינוק... זה אומר שאת כל סלי הקניות אתה מוציא מהרכב הפרטי, מעלה לרכב הממוגן הצה"לי, שוב מוריד/מוציא 33 אותם וסוחב אותם אחר כך עד הבית. למרות כל זאת, התושבים לא התלוננו, לא קיטרו, וקיבלו הכול באהבה, בתקווה ובאמונה, מתוך שליחות למען עם ישראל. מי שניצח על הכול, חיבר בין מצבים ופתרונות, בין פגועים ומטפלים, בין הצבא לתושבים- היה המועצה האזורית חוף עזה. עובדיה במחלקות השונות התמודדו שנים רבות עם המתח הביטחוני והשלכותיו השונות, ובשיתוף פעולה בריא ונכון עמדו במשימות הרבות והקשות, וטיפלו ארל'ה צור, ראש המועצה השלישי, האלוף דורון אלמוג והאלוף יאיר נווה בהרמת 1 כוסית לשנה החדשה, תשנ"ו למרות המצב – פעילות תרבות באגם קטיף 2 בילוי בחוף שקמה הצפוני 3 אוטובוס הדמים שנפגע ליד כפר דרום 4 אולם הספורט במתנ"ס לאחר נפילת טיל 5 5 4 127
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=