ביטחון | פרק ח שמא אפשר לוותר עליהם? הפחד והחששות החלו להזדחל לתוך בתי התושבים, אם כי לא באופן דרסטי ומשתק, בעיקר בתחום הפרקטי, המעשי. ביישובים מבודדים כמו מורג, הקפידו חלק מהתושבים לנסוע היו זוגות שהקפידו 26 רק ברכב ממוגן וללבוש שכפ"ץ בכל נסיעה. לא לנסוע יחד באותו רכב, כדי שאם מישהו מהם ייפגע, השני ישרוד. התנהגות ההורים השפיעה מאוד על ילדיהם. ילדים להורים חזקים הגיבו בעצמות חיוביות וידעו להכיל ולשאת את הקשיים. מסתבר שרוב ההורים היו כאלה, וההוכחה המוצקה לכך הייתה שתושבים לא עזבו את האזור למרות החששות הכבדים. "היה פחד, אך הוא לא שיתק אותנו, האמנו שמה שצריך לקרות - יקרה", אמרה חגית ירון 27 מנווה דקלים. למרות הקשיים הרבים לא עצרו האיומים הביטחוניים הללו את חיי התושבים החליטו להמשיך את שגרת החיים עד כמה 28 התושבים. שניתן, כולל הליכה סביב היישוב, רחצה בים, ביקורים אצל חברים ואפילו עריכת שמחות משפחתיות בגוש, לפעמים גם תחת כיפת המועצה שידרה חיים כרגיל והשתדלה לשמור על מערכת 29 השמים. החינוך בשלמותה, המתנ"ס המשיך את תפקודו הקבוע ואף הוסיף פעילויות על אלה הקבועות והמיוחדות, כמו ליל העצמאות בנווה דקלים וחגיגות הזמר באגם קטיף. אך כל האירועים, בעיקר ההמוניים, נערכו בתיאום עם הצבא ועם אגף הביטחון במועצה. גם באירועים סים גדולים, דוגמה מובהקת לכך הייתה כאשר באחת ִ אלה שלטו נ החגיגות של ליל העצמאות, כשהזיקוקים האירו את השמים, ומוסיקה רועשת בקעה מהרמקולים, לא שמעו התושבים את נפילת המרגמה 30 סמוך מאוד למקום החגיגה - ליד תחנת הדלק בכניסה לנווה דקלים. ), בשעה שרבבות בני אדם עמדו בשרשרת 25.7.2004 בז' באב תשס"ד ( אנושית ממחסום ארז ועד הכותל המערבי במחאה נגד תכנית ההתנתקות, ), נחת פגז 28.4.2001 לאחר מכן, בצהרי יום השבת, ה' באייר תשס"א ( מרגמה במועדון הנוער ע"ש לוחם השייטת יוחנן הילברג הי"ד בנצר נפצעו קל. 15 חזני. המועדון היה גדוש בבני נוער, וחמישה נערים בני ), התפוצצו 31.10.2004 בבוקרו של יום ראשון, ט"ז בחשוון תשס"ה ( שתי פצצות מרגמה ליד בית הכנסת בכפר דרום. כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין, יצא דן עמיאל, תושב המקום, לפתחו של בית הכנסת כדי לראות את שקרה והאם מישהו זקוק לסיוע. בו ברגע התפוצצה פצצת מרגמה שלישית על מדרגות השיש של בית הכנסת. דן נפגע בכל חלקי גופו ופונה במהירות באמבולנס אל בית החולים סורוקה ר לאמבולנס ד"ר סודי נמיר, הרופא מנווה דקלים, ַ ב ָ בבאר שבע. בדרך ח כדי לטפל בפצוע. התפילין שהוסרו ממנו נראו שלמות, אולם בדיקה נוספת גילתה כי רסיס גדול חדר לתוך התפילין של ראש. התפילין 23 בלמו את חדירת הרסיס לראשו. דן איבד חלק מרגלו הימנית. בחמש השנים מאז פרוץ מלחמת הטרור ועד לעקירת גוש קטיף אלף אירועים ביטחוניים 15 התמודד אגף הביטחון במועצה עם כשכללו בין השאר ירי, היתקלויות עם מחבלים, חילוץ אזרחים תחת אש, פינוי וטיפול בנפגעים, חילוץ לכודים מטנקים, חילוץ חיילים 24 מזירות מטענים. גרת חיים תחת טרור ִ ש המציאות הביטחונית החדשה - מרגמות ביישובים וירי בצירים - הכניסה את התושבים לאורח חיים חדש, שונה ממה שהכירו עד המצב אילץ את כולם לתכנן כל צעד, להימנע מסיכוני יתר וגם 25 אז. גרם לבידודם של התושבים. הפיגועים הרבים עברו היטב בתקשורת, הרתיעו בני משפחה וחברים ומנעו את ביקוריהם באזור. גם הנסיעות החוצה נבחנו בקפידה - האם הם נחוצים דיים כדי לקחת סיכון, או הכבאים חילצו מטנקים בוערים בפעם הראשונה שהיינו צריכים לחלץ טנק הייתי בהלם. התקשרו אלי מהמועצה בלילה, ואמרו לי שטנק עלה על מטען באזור נצרים, וצריך לחלץ את לוחמיו. לקחתי את הצוות, חיכינו שעות בחוץ. נכנסנו פנימה עם נגמ"ש. שני חיילים היו בחוץ. שני חיילים נהרגו, ואותם היה צריך לחלץ מהריסות הטנק. עבדנו עד חמש וחצי בבוקר. היה חושך, קר, ירד גשם. היה חשש שהמחבלים חטפו חייל. אחרי שחילצנו גופה אחת, ראינו שמתחתיה יש עוד גופה. באירוע אחר עלה טנק על מטען ליד כיסופים. זה היה אירוע יותר מסובך, כי בטנק היו שני חיילים לכודים ולקח חמש וחצי שעות להוציא אותם. הגיעו כבאים מאשקלון לעזור, אך לא היה להם מה לעשות כי אנחנו הפעלנו שלושה דחפורי לעיגון, שני נגמ"שים וטנק חילוץ. זה בנוסף לציוד שלנו. היה צריך הרבה עיגון כי תנועה לא נכונה יכלה להרוג את 9-D הלכודים. החיילים היו פצועים קל, ולכן עבדנו לאט ובביטחון. בעקבות דו"ח ועדה שחקרה את האירוע קיבלתי דרגה. נתנו לנו תקן נוסף לכבאי וסכום כסף נכבד לקניית ציוד נוסף. הבן שלי היה בטנק קרוב לשם וזה מכניס מחשבות קשות. הוא היה יכול להיות שם. בזמן העבודה אין מחשבות, אך כשיצאתי משם הדמעות נשפכו כמים. המראות האלה לפעמים חוזרים אלי. עזרא מרדכי 1 124
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=