א - ג, וניהלה אותו מאירה אופיר מגני טל. עם התרחבות ההתיישבות והגידול במספר התושבים הועבר בית הספר ליישוב קטיף, היישוב השני, סמוך למשרדי המועצה האזורית. ) הוצע הניהול 1979 שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים תש"מ ( לרחל כהן, תושבת נתיבות. היא נענתה לאתגר. לאחר שהתעייפה מהנסיעה היום יומית בהסעת המטפלות, החליטה רחל לעבור לגוש קטיף עם משפחתה. ביוזמתה נערכה תחרות מציאת שם חדש לבית הספר במקום 'בית ספר אזורי קטיף'. לבסוף נבחר השם שמשפחת אמרגי מגני טל הציעה: 'נאות קטיף', על פי הפסוק בתהילים כג, ב: 9 "בנאות דשא ירביצני...", וכך היה שמו עד שנעקר. ' בית ספר 'נאות קטיף לקראת שנת הלימודים תשמ"ב החליטה כהן לפרוש מהניהול. אפרים טשנדי, שהיה סגן מנהל בית הספר "חברון" בקריית ארבע ובוגר ישיבת ההסדר במקום – נבחר לשמש בתפקיד. כוונתו הייתה לנהל את בית הספר רק שנה-שנתיים, אך מהר מאוד התאהב במקום, עבר לגור בנווה דקלים, וניהל את בית הספר ברוב שנות קיומו ואף לאחר העקירה, בבית הספר הזמני שהוקם בשפיר. למנהל החדש הייתה משנה חינוכית סדורה. היה חשוב לו הצד התורני לצד הפן החברתי-חינוכי. בשיחה עם ועד ההורים סיפר על כוונתו לפתוח בבית הספר כיתות נפרדות של בנים ושל בנות. בגוש קטיף הושם על תכנים חינוכיים, כמו מדעים, מחשבים, אמנות, איכות סביבה, וכמובן יהדות ומורשת ישראל. כמו כן הייתה הכנה נכונה וטובה של המערכת כולה עבדה על פי תכנית 5 ילדי גני החובה לבית הספר. עבודה ברורה ומאושרת, שכללה עשייה מרובה ופעילויות מיוחדות 6 להפגת מתחים בתקופות לחץ. בשנים הראשונות כוח האדם להפעלת הגנים והמעונות הגיע ברובו מחוץ לגוש. ככל שגדל מספר התושבים, עלתה כמות הגננות תושבות המקום. עובדה זו הייתה משמעותית ביותר בתקופות הקשות מבחינה ביטחונית כיוון שכבישים נחסמו והסעות עוכבו, ולא היה אפשר לפתוח 7 כיתות גן או מעון בלא כוח אדם, דבר ששיבש את כל המערכת. המועצה השקיעה רבות גם בפיתוח תחום זה, ועמלה על שיבוץ נכון ומתאים של המטפלות והגננות על פי צורכי היישובים ואופיים. בעזרת צוות חינוכי וניהולי מיומן ויעיל היא קידמה את תחום הגיל הרך על פי הצרכים והבקשות מהשטח, ערכה השתלמויות, עודדה לימודים, הפעילה מרכזייה פדגוגית לעזרת הגננות ומרכזייה פדגוגית קטנה נוספת לשימוש המטפלות והסייעות של המעונות. הצלחת מערכת החינוך של הגיל הרך הייתה מרשימה, ואנשי חינוך ממועצות אחרות 8 באו לבקר וללמוד ממנה. בתי ספר בשנים הראשונות של גוש קטיף למדו הילדים בבית הספר בכפר מימון, בתחומי המועצה האזורית עזתה (היום - שדות נגב) שאליה השתייכו ) 1979 עד להקמתה של המועצה האזורית חוף עזה. בשנת תשל"ט ( הוקם בגוש קטיף בית הספר הראשון, ביישוב הראשון - נצר חזני - ובמבנה הציבור הראשון - המכולת. בית הספר כלל שלוש כיתות של פעילות קבוצתית במעון בנווה דקלים 1 כת כדורים במעון בנווה דקלים ֵ ילדים בבר 2 ילדי גנים בפעילות בוקר במרכז המחשבים במתנ"ס – 'המולטיסנטר' 3 3 2 105
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=