בין החקלאים תחרות עסקית. ההרגשה הייתה תמיד של משפחה גדולה, עוזרת ותומכת. חקלאי גוש קטיף לא הסתפקו בעזרה זה לזה ולמשפחות בתוך הגוש. הם נשאו פניהם אל מחוץ לגוש. הוקמו גמ"חים של תוצרת חקלאית, והחקלאים תרמו להם מתוצרתם. "היו באים מכל הארץ לקחת גמ"חים, בהתחלה שמנו קרטון, אחר כך משטח, ומה ששמנו לא הספיק. וככל 59 שנתנו יותר, האדמה נתנה לנו יותר", סיפרה אניטה טוקר מנצר חזני. אחד הגמ"חים המרכזיים בגוש קטיף היה של שלמה ירימי. הוא אסף ברכבו יום יום תוצרת חקלאית מהחקלאים באזור וחילק אותם לנזקקים בגוש קטיף ומחוצה לו, והכול בהתנדבות, בין משמרת אחת לשנייה בעבודתו כנהג 'אגד'. החקלאים נענו לו ברצון ובשמחה, וכשהגיע לחממות, היו הארגזים כבר מוכנים. ירימי גייס בני נוער לאריזה, ומתנדבים נוספים לתפעול כולו, והפך את החסד לפרויקט אשר שיתף וליכד רבים מתושבי גוש קטיף. כשראתה המועצה האזורית את הפעילות החיובית, המשלבת נוער ומבוגרים, הקצתה להם מחסן גדול באזור התעשייה בנווה דקלים, מה שהגדיל עוד יותר את מפעל 60 החסד הזה, והפך אותו למוקד של עשייה ונתינה. נשים בחקלאות חשוב לציין כי חלק מהמשקים נוהלו על ידי נשים, בעיקר בשל הצורך במשכורת נוספת להבטחת הפרנסה שנבע מהקשיים שיצר המצב הביטחוני. דוגמה לכך היא אניטה טוקר, שהחליפה את בעלה בתפקיד: "הכרתי כל שתיל. בהרבה מקרים ראיתי שאשה טובה יותר בניהול. היה כיף לנהל את אוצרות המקום, אך היה צריך גם להתפלל... כי זה לעשות את המקסימום ולדעת שלא הכול תלוי בך. בשנה הראשונה משתלת עצמונה לצמחי בית 1 פלפלים במגוון צבעים מתוצרת גוש קטיף 2 עגבניות שרי בחממה – הסמל של גוש קטיף 3 חממת גרניום של משפ' אדלר, גני טל 4 'ים' של חממות בתל קטיפא 5 5 4 3 101
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=