אלבום גוש קטיף

אלבום גוש קטיף נעמי אלדר • חגי הוברמן מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, ניצן 2016 מהדורה שניה- אדר א' תשע"ו, מרץ

ועדת מערכת: מרדכי (מוכי) בטר, מנהל מרכז קטיף הרב קובי בורנשטיין, מנהל תוכן, מרכז קטיף יועץ היסטורי: פרופ' יוסי כץ, אוניברסיטת בר אילן כתבו: נעמי אלדר וחגי הוברמן עריכה והפקה: נעמי אלדר למרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון © כל הזכויות שמורות ניצן תשע"ו 79287 מיקוד 077-4324101 טלפון www.mkatif.org עריכה לשונית: שושי הייזלר גרפיקה: עדי צור-מועלם לוחות והדפסה: דפוס העיר העתיקה, ירושלים תמונות: ארכיון מרכז קטיף בניהולה של אורה אוחנה התצלומים המופיעים באלבום התקבלו מצלמים מקצועיים ומאוספים פרטיים: עמליה אבינועם, ארי אודס, יצחק אמיתי, מרים אמיתי, אבי בורשטיין, מוכי בטר, מנחם בית הלחמי ז"ל, רבקה גולדשמידט, עמיחי גרוס, חגי הוברמן, דבורה הורוביץ, דרור ונונו, חנה כהן, אלעד חזוט, יצחק כהן, שלמה כץ, יצחק לייבוביץ', אלישי מזרחי, יוסי נוימן יובל נפש, מאיר צחור, מרים צחי, ראובן רוזנבלט, ערן שטרנברג אוסף מדרשת נצרים, אוסף מחלקת ההסברה של המועצה האזורית חוף עזה, אוסף מזכירות נצר חזני, תעסוקטיף צילומי אוויר: אופק, אלבטרוס ובליידוורקס דובר צה"ל

פתח דבר – מרדכי (מוכי) בטר דבר העורכת – נעמי אלדר פרק א - פרק ב - פרק ג - פרק ד - פרק ה - פרק ו - פרק ז - פרק ח - פרק ט - פרק י - פרק יא - פרק יב - פרק יג - פרק יד - פרק טו - פרק טז - רשימת הרוגי גוש קטיף רשימת מקורות המבנה הגאוגרפי–פיזי של חבל עזה והשפעותיו האסטרטגיות שורשים יהודיים בעזה ההתיישבות בעזה מראשית הציונות עד מלחמת ששת הימים 1968 התכנית הממשלתית לחידוש ההתיישבות משנת היישובים חקלאות חינוך ותרבות ביטחון עולם התורה חיים קהילתיים תיירות ותעשייה המאבק על גוש קטיף חורבן גוש קטיף מחיר ההתנתקות כיסופים צמיחה מחדש 1 עמ' 5 עמ' 11 עמ' 17 עמ' 27 עמ' 87 עמ' 103 עמ' 115 עמ' 131 עמ' 143 עמ' 151 עמ' 159 עמ' 171 עמ' 189 עמ' 203 עמ' 211 עמ' 227 עמ' 229 עמ' תוכן העניינים

פתח דבר שנות התיישבות בארץ 35 מי ייתן ואלבום זה יהווה ספר לימוד על ישראל שהיו ואינם עוד. על אנשים, על פשטות, על חיי יום יום, על אהבת אדם ואדמה, על שמחות קטנות, קשיים, והתמודדות, על מאבק שלא נראה כדוגמתו, על אמונה ורגעים בלתי נתפסים, שמן הראוי שיהוו פרק מפואר בתולדות עמנו, על היסטוריה רבת שנים של חבל ארץ, על חלום שנגוז במחי רגע. עיקר האלבום מתמקד בשנותיו היפות של הגוש, שנות פריחה ושגשוג בכל היבט, אך לא נעדר חלקו הכאוב. לא נשכח את סוף הסיפור, את העצב הגדול הנטוע בכל אחד מאתנו ועמו האמונה הגדולה לשוב לאדמה האהובה שהאירה לנו פנים והצלחה במשך שנים כה רבות. תקוות כולנו היא לשוב לחבלי מולדת עם כלל ישראל כאיש אחד בלב אחד, בעזרת ה'. מרדכי (מוכי) בטר מנהל מרכז קטיף היא לי לפתוח דווקא בתודות לכל אלו שעמלו חובה נעימה וטרחו בהכנתו ובהוצאתו לאור של אלבום זה. תחילה תודה מיוחדת לחגי הוברמן ולנעמי אלדר. חגי כתב את חמשת הפרקים הראשונים העוסקים במבנה ובהיסטוריה של האזור בכלל ובתולדות ההתיישבות היהודית בפרט, וכן את הפרק 'ביטחון'. נעמי נטלה על עצמה לרכז את כלל החומרים לאלבום, לעורכם ולכתוב את הפרקים המרחיבים ומדגישים את המאפיינים ואת הייחודיות של תושבי הגוש מיום הגעתם ועד היום – עשר שנים לעקירה. תודה לפרופ' יוסי כץ על הערותיו החשובות בתחום ההיסטוריה של האזור. תודות מקרב לב לצוות מרכז קטיף ובמיוחד לרב קובי בורנשטיין שחותמו מורגש היטב בתוכן הפרקים, ולאורה אוחנה מנהלת הארכיון שסייעה רבות הן באיתור חומרים כתובים והן בליקוט התמונות. תודה גם לחברי המועצה הציבורית ובראשם מר שלמה קוסטינר יו"ר המועצה על תמיכתם בהפקת הספר וכן לעדי צור-מועלם על העיצוב ולשושי הייזלר על העריכה הלשונית. זכיתי שגורלי נקשר בגורלו של גוש קטיף כבר מצעירותי. ליוויתי את הייתי כשהצטרפתי 19 ההתיישבות בגוש קטיף כמעט מחיתוליה. בן , בהיותי אזרח– 1980 . בשנת 1973 למקימי היאחזות "קטיף" בשנת תושב, התמניתי למנהל אגף החינוך והתרבות במועצה האזורית חוף עזה וכיהנתי בתפקידי זה עד עקירת גוש קטיף. אלבום גוש קטיף הוא עדות מונצחת הן למען דורנו שכבר נמצא בתהליכי שכחה וחוסר היכרות, הן למען הדורות הבאים שספק אם יאמינו. זהו סיפור של חולות, של הפרחת שממה אמתית, של הקמת אימפריה חקלאית ברמה בין לאומית ושל יצירת עולם עשיר המושתת על תורה ועל חינוך. קיומו של חבל קטיף לווה בסימני שאלה מאז הקמתו אחרי מלחמת ששת הימים ועד עקירתו הכואבת. שנים ארוכות ריחפו מעלינו התהיות. הנושא מעולם לא ירד מסדר היום הלאומי. עם זאת, לאורך השנים הייתה הסכמה לאומית על כינונו ועל אחיזתנו בו. פרקי חיים אלו יישארו תמיד חלק מאתנו באשר נהיה, חקוקים עמוק בלבנו.

כתיבת אלבום גוש קטיף, אך לא נשלם סיפורו. תם פרויקט לא נשלם סיפורם של אלפי המתיישבים שבנו את גוש קטיף, פיתחו אותו, גרו בו בשמחה, ונאלצו לעזוב אותו בכאב ובבושת פנים. לא תם סבלם של חבריי היקרים מכל יישובי הגוש, מאלי סיני שבצפון ועד מורג שבדרום, שאיבדו הרבה כל כך – בית, קהילה, אדמה, פרנסה, כבוד, זיכרונות וכוחות. אף שעברו עשר שנים מהפינוי, כחמישים אחוזים מהתושבים עדיין חיים בארעיות שוחקת. גם מי שכבר עברו לבית הקבע, לבית חדש ויפה, מודרני ומטופח, מרגישים בתוך תוכם חסרים, חלולים, כואבים ולפעמים מתייסרים. זהו אובדן שאינו ניתן לתיקון או לפיצוי. עשרים ושבע שנים מחיי גרתי בגוש קטיף, מהתקופה ששמו היה 'רצועת עזה', והיינו רק כמה עשרות משפחות בשני יישובים: נצר חזני וקטיף. הגעתי לשם עם בעל ותינוקת בכורה, ויצאנו משם, בעלי ואני, שישה ילדים, חתן וארבעה נכדים – שלושה דורות של ממש. נהנינו שם מכל רגע למרות רגעים לא קלים, אך נחמתנו הייתה תמיד בידיעה שאנו שם בשליחות של עם ישראל. מכך קיבלנו כוח להישאר ולהמשיך בעשייה גדולה. גם לכתיבת אלבום זה הגעתי מתוך הרגשת שליחות ורצון עז לספר לכולם מה היה שם באמת בגוש קטיף, וזאת ממקור ראשון – שלי ושל אנשים שהיו שם מראשית הקמת הגוש. מידע שאינו נמצא בעיתונים ובספרים, המשקף את אשר חשנו והרגשנו כל הזמן. קראתי חומר רב לפני שניגשתי לכתיבה. קראתי בעיון רב מחקרים וספרים בנושא אך בעיקר התמקדתי בקריאת תמלול הראיונות שנערכו עם אנשי גוש קטיף במסגרת פרויקט התיעוד החשוב של מרכז קטיף בניצן. אם חשבתי שאני יודעת הכול על גוש קטיף, הסיפורים האישיים הללו הוכיחו לי שאני יודעת רק אפס קצהו של הסיפור האמתי, ובכל בית התחולל משהו אחר, גדול ומרשים ממשנהו. לא היה קל לכתוב על הכאב, לא היה פשוט להתאפק, ליישר קו ולפעמים למחוק קטע שנכתב בלב מדמם. לא פעם אחת צעקתי בתוך לבי וכאבתי בכל גופי על שעם ישראל עדיין אינו מבין מה באמת היה שם, בגוש קטיף. עם ישראל לא הבין את עוצמת האנשים שגרו שם, שמרו על המדינה, פיתחו חקלאות לתפארת, בנו מערכת חינוך מפוארת, הובילו בכל דבר שעשו, לא ברחו כשפצצות נפלו על ראשם ולא נכנעו להבטחות כשאיומי גירוש מלאו את נחלתם. לא ברור אם הלקח נלמד, אם הצלחנו להסביר את גודל החורבן. לא ברור אם העם הבין את השפה הערכית שבה דיברנו, ואת גודלה של העוצמה האנושית שהייתה בגוש קטיף ובאה לביטוי הן בבנייה ובהתיישבות, הן בחינוך, בחקלאות ובתורה, עוצמה שנשארה עד הרגע האחרון . כאמור, היום, עשר שנים אחרי הפינוי, רק מחצית מהתושבים עברו לבית קבע לאחר סחבת ארוכה, זמניות קשה, טלטלות בכל התחומים וכאב רב. הבתים החדשים נראים יפה, ולכל האורחים המגיעים מקרוב ומרחוק קל מאוד להגיד: "זהו, יש לכם בית חדש, אז עכשיו הכול בסדר!" אז זהו, שזה ממש לא בסדר. בית אינו מרפא כאב. בתוך כל בית גרים אנשים שבורים ודואבים. הם נראים טוב כלפי חוץ, יוצאים בבוקר לעבודה (אלו שאינם מובטלים) ואפילו הולכים לפעמים לקולנוע, אך בתוך תוכם הם חלולים, משימת חייהם נלקחה מהם בשקר, באנטי בה. עשינו בגוש קטיף ציונות אמתית של התיישבות ֵ דמוקרטיות, בגנ וביטחון בתוך נוף קסום, גאלנו את אדמת המולדת לאחר אלפיים שנות גלות, וגורשנו משם בבושת פנים, ללא כל סיבה נראית לעין. היינו מגדלור של עוצמה לעם כולו, אך העם לא הרים את עיניו להביט מעלה, לעומקם של דברים. עשינו ציונות ללא מירכאות, הייתה בנו אמונה בצדקת הדרך, הרגשנו חוליה חשובה בשרשרת הדורות המשלימה את החזון של עם הנצח, קיבלנו את הניסיונות הקשים באהבה, לא עזבנו ולא נשברנו, אך העם לא התרגש, לא התחשב ולא הבין את גודל הדבר. הגענו לגוש קטיף מכל רובדי החברה הישראלית: דתיים וחילונים, ותיקים ועולים חדשים, חקלאים ועירונים, ספרדים ואשכנזים, והפכנו לפאזל אחד שלם שבו כל חלק משלים את רעהו. היחד המיוחד שהיה שם בלתי ניתן להסבר. כולם הרגישו אותו, והוא היה סם החיים שלנו. לכן הכאב הנורא על האובדן הגדול. אליו הצטרפו גם שיקום צולע ומקרטע, בירוקרטיה מסורבלת, פקידים קרי לב וחוקים לא ידידותיים. תחושת הנבגדות תלווה אותנו עוד זמן רב, ואת ההפסד לעם ישראל כולו אי אפשר לתאר. לשמחתנו, תושבי גוש קטיף נטלו את גורלם בידם, נעזרו באנשים טובים בדרך, והתעקשו על המשך החיים יחד, המשך בנייה והשתרשות בקרקע, המשך של תורה, עבודה וצבא. בנגב הוקמו יישובים חדשים ושממה אמתית הופרחה, במרכז הוקמו יישובים חדשים עם מערכת חינוך קיימת וחדשה, ותושבי נצרים עברו לעיר אריאל והם משרים עליה את רוחם ואת אמונתם. עם זאת, כולנו מקווים שנזכה לחזור לשם במהרה, לבנות מחדש את נחלתנו לתפארת מדינת ישראל, ואם לא אנחנו – ילדינו ונכדינו. נעמי אלדר דבר העורכת

פרק א המבנה הגאוגרפי-פיזי שלחבלעזהוהשפעותיו האסטרטגיות חגי הוברמן

המבנה הגאוגרפי-פיזי של חבל עזה | פרק א עמק החוף מאופיין ברצועות אורך מקבילות הנמשכות מצפון לדרום. הרצועה המערבית ביותר מורכבת מהחולות הנודדים שמוצאם מהנילוס עורק התחבורה של חבל עזה עובר לכל אורכו של 5 ומקרקעית הים. עמק המרזבה המערבי. לשני רכסי הכורכר, המערבי והתיכון, נודעת השפעה רבה על שתי תופעות אופייניות לחבל עזה: עצירת החולות 6 הנודדים וחסימת הנחלים הזורמים לים. מבנה עמק החוף קבע את מקומה של 'דרך הים' הבין לאומית שעברה לאורכו. בימי קדם עברה דרך זו במרזבה, במקביל לשרשרת החולות ולגבעות הכורכר. עזה גם שכנה בקצה של דרך פטרה-עזה ששימשה הנמל היווה את 7 להובלת סחורות מאזור חצי האי ערב אל נמל עזה. השער הימי של דרום הארץ, של עבר הירדן המזרחי ושל חצי האי שנים, בין התקופה ההלניסטית עד סוף 1300 ערב לפחות במשך 8 האלף הראשון לספירה הנוצרית. חשיבותו האסטרטגית של חבל עזה כשער כניסה דרום-מערבי לארץ ישראל, הן ביבשה הן בים, נבעה מישיבתו בתקופות רבות בזמן העתיק על צומת דרכים בין לאומי: בין דרך הים - אשר שימשה נתיב תנועה עיקרי לאורך החוף ממערב לצפון - לבין 'דרך הבשמים' - הדרך שבאה מכיוון דרום, מחצי האי ערב, אל נמל עזה, השער הימי הדרומי של 9 ארץ ישראל. חשיבותה הביטחונית של עזה הייתה אף היא משמעותית במשך שנים רבות. עזה הייתה יישוב הקבע הראשון לצבא שבא מן הדרום, מכיוון מצרים, וחצה את מדבר סיני בדרכו לארץ ישראל, ואילו לצבא שבא מצפון ונע לעבר מצרים, הייתה עזה תחנת הצטיידות אחרונה פרק א המבנה הגאוגרפי-פיזי שלחבלעזהוהשפעותיו האסטרטגיות מבנה חבל עזה וחשיבותו המונח 'רצועת עזה' נוצר בשלהי מלחמת העצמאות כתוצאה מקו נחתם ברודוס 1949 בפברואר 24 הגבול שנקבע בתום המלחמה. בהסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים. כל הנגב נותר בתחום מדינת ישראל חוץ מרצועת החוף שהשתרעה מרפיח ועד צפון בית חנון, ובה ק"מ, ורוחבה נע בין שבעה 45 אורך הרצועה היה 1 שלט הצבא המצרי. 2 קמ"ר. 362 ק"מ בדרום. שטח הרצועה הסתכם ב- 12 ק"מ בצפון למבחינה גאומורפולוגית מהווה חבל עזה המשך ישיר של מישור החוף הדרומי, הבנוי משלושה רכסי כורכר עיקריים שביניהם שני עמקי גבעות כורכר אלו 3 'מרזבה'. חבל עזה הוא קצהו הדרומי של מבנה זה. הן חולות לשעבר שנותרו זמן רב במקום אחד בשל נסיגת הים מערבה. בגלל תהליכים כימיים התקשו החולות והפכו לאבן. בין רכסי הכורכר משתרע עמק צר וארוך ברוחב של קילומטר עד שניים בלבד, והוא משמש כעין צינור שדרכו מתנקזים מי הגשמים בדרכם לים התיכון. 4 לכן הוא קרוי 'המרזבה'. 1 2 2

לפני חציית המדבר. מציאות זו גרמה לכך שחבל עזה היה לזירת והיה ברור לכול כי שליטה על 10 קרבות לכל אורך ההיסטוריה שלו, שער הכניסה היא זו המאפשרת מניעת כניסת גורמים עוינים ובלתי רצויים לארץ ישראל. כובשי הארץ לאורך כל הדורות - מאמנחותפ השני מלך מצרים, שכבש את ארץ ישראל באלף השני לפני הספירה הנוצרית, כמאה שנה לפני יציאת מצרים, ועד פרעה-שישק, תלמי הראשון, נפוליאון והגנרל אלנבי – רובם החלו את כיבוש הארץ בחבל עזה בדרכם אל תוך הארץ פנימה. לעומתם, סנחריב ואלכסנדר מוקדון נלחמו בעזה בדרך ההפוכה - מארץ ישראל למצרים. גם הצבא המצרי במלחמת השחרור החל את מסע הפלישה שלו לארץ ישראל במקום 11 זה - בחבל עזה. קביעת גבול הרצועה כשהסתיימה מלחמת העצמאות, נותרו עזה והמרחב שסביבותיה, מבית חנון ועד רפיח, בשליטה מצרית מוחלטת. האזור שהיה מעבר 200,000 .' לקו הגבול הבין לאומי, קיבל את השם המוכר 'רצועת עזה הערבים ממרחב הדרום והנגב שנמלטו אליה במהלך מלחמת העצמאות, שילשו את כמות האוכלוסייה הערבית שמנתה עד מלחמת העצמאות נפש. הפליטים שוכנו במחנות צבאיים בריטיים ישנים. אלה 80,000 הפכו למחנות פליטים, ומאז וגם עשרות שנים לאחר מכן, מדינות ערב עשו הכול כדי למנוע את שיקומם ואת חילוצם של הפליטים מהמציאות הקשה שאליה נקלעו. כאשר הסתיימה מלחמת העצמאות, הקו שהפריד בין צבאות מצרים לישראל היה שונה מכפי שנקבע מאוחר יותר כ'קו הירוק'. צה"ל החזיק בשטחים רבים בדרום רצועת עזה, מדרום לרפיח (אזור הכפר מרכז גוש קטיף – מבט על: שטחי החקלאות של ערביי האזור לאורך החוף 1 גדר צפון הרצועה – מבט על: התוואי המלאכותי חוצה את צבעי הנוף הטבעיים 2 שפך נחל הבשור – החול מונע מזרם המים להגיע לים 3 נמל עזה – שובר הגלים שבנו הפלשתינים 4 דיונות החול ועצי השיטה המכחילה ליד גני טל 5 3 4 3

המבנה הגאוגרפי-פיזי של חבל עזה | פרק א ידעו את הסיבה לדרישה, אך הבינו שאם נציגי המדינה הצעירה כה מתעקשים על שטח דיר-סנייד, בוודאי יש להם סיבה רצינית לכך, ועל כן התעקשו להשאירו בשליטתם. למצרים הייתה נקודה כואבת אחרת בדרום רצועת עזה. המצרים חששו שצה"ל 'ימחזר' את הצלחתו בכיס פאלוג'ה (אזור קריית גת של היום) שבו הייתה נצורה חטיבה מצרית שלמה, וינתק את הכוחות המצריים שבאזור רפיח מן הרצועה. המצרים ביקשו להרחיק את צה"ל מרפיח לכיוון דרום. וכך, במהלך המשא ומתן הסכימו המצרים לסגת מאזור דיר-סנייד ולייצב את קו הגבול ממחסום ארז של ימינו בקו ישר לחוף הים, ואילו ישראל פינתה את אזור חיזעה ועבסאן ומסרה אותו למצרים. כך נוצרה ה'בטן' של אזור חן-יונס ורפיח. כך נקבע הגבול בין ישראל למצרים ברצועת עזה, המקום היחיד שבו הייתה 'חריגה' 12 מהגבול הבין לאומי המוכר בין ישראל למצרים. חיזעה ואזור שדה התעופה הפלשתיני דהניה של היום), ואילו כוחות צבא מצריים היו פרושים בשטח שמצפון לעיר עזה, כולל אזור הכפר דיר-סנייד (אזור מושב נתיב העשרה של היום). כפר זה, דיר-סנייד, שימש לפנים כמחנה של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, שעה שהוא עשה דרכו במישור החוף מכיוון מצרים לכיבוש ארץ ישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה התיישבו בו ערביי האזור, כשם שפליטים ערביים מדרום הארץ התיישבו בשלושה מחנות בריטיים אחרים בתוך הרצועה: אל-בורייג', אל-מוראזי ונוצייראת. בין בוני המחנה הבריטי בדיר-סנייד היו מהנדסים יהודיים, ומסתבר, שהללו ידעו את אשר לא ידעו המצרים שחנו במקום: שבדיוק במקום זה נמצא אחד ממקורות מי התהום העשירים ביותר והחיוניים ביותר לאזור השחון בדרך כלל. המהנדסים הללו מסרו את המידע הזה למנהלי המשא ומתן על שביתת הנשק ברודוס, וכשהחלו השיחות, דרשו נציגי ישראל, בין היתר, את נסיגת הצבא המצרי מדיר-סנייד. הנציגים המצריים לא 5 4

פרק ב שורשים יהודיים בעזה חגי הוברמן

שורשים יהודיים בעזה | פרק ב בימי המרד הגדול התנפלו היהודים על עזה וסביבותיה וגרמו הרג והרס בתקופת המשנה והתלמוד חל שינוי במעמדה ההלכתי של העיר, 5 רב. ואף נוסדה בה קהילה יהודית גדולה למדי. עד אז נחשבה עזה מחוץ עד לפני 6 ל'תחום עולי בבל', ולכן לא חלו עליה מצוות התלויות בארץ. שנים מספר היה אפשר לראות על אחד העמודים של המסגד הגדול בעזה את הכתובת "חנניה בר-יעקב" ביוונית ובעברית, ומעליה חקוקה דה האחד ִ מנורה, כאשר בצ דה האחר אתרוג ִ שופר ובצ - עדות לקיומו של בית כנסת יהודי במקום ששימש 7 כנראה קהילה יהודית. ממצא ארכאולוגי חשוב זה שנתגלה בשנת ה'תר"ל ) הושחת כנראה בידי 1870 ( ערבים לאומניים זמן קצר אחרי פרוץ ההתפרעויות הערביות ביש"ע (המכונים בפי הערבים 'אינתיפאדה') .) 1987 בשנת תשמ"ז ( בתקופת התלמוד, רוב הנגב הצפוני היה מיושב יהודים, ונקרא 'גררתיקה' - ארץ גרר. התלמוד מתאר את כפר דרום כנקודה בדרום-מערב האזור. במסכת סוטה (כ ע"ב) מופיע החכם אליעזר בן יצחק, איש כפר דרום. 'דרום' היה שם העיר שהתקיימה במקום בתקופת הצלבנים - אחת החוקר אשתורי הפרחי (עלה לארץ 8 מתקופות הפריחה של האזור. וחקר את מקומותיה ועתיקותיה 14 ישראל מצרפת בראשית המאה השל הארץ) הזכיר בספרו 'כפתור ופרח' את העיר דרום, וציין כי היא נמצאת במרחק של כשעתיים מעזה, וכי יש הקוראים לה דרון. השם דרום מופיע גם בספרות ימי הביניים, בעיקר אצל הגאוגרפים הערביים. פרק ב שורשים יהודיים בעזה ההיסטוריה היהודית של חבל עזה מתחילה בתקופת המקרא. אבות האומה ישבו, על פי חלק מהפירושים, באזור גוש קטיף של ימינו. על אברהם אבינו מסופר: "וייסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בראשית כ, א). על יצחק מסופר "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלישתים גררה" (בראשית כו, א). לדעת רוב חוקרי המקרא, העיר גרר שוכנת בנגב המערבי, לא הרחק מעזה, כמפורש בפרשת נח: "ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה" (בראשית י, יט). המועצה האזורית הערבית של הכפרים באזור דיר אל-בלאח, ממזרח לגוש קטיף, נקראת עד היום מועצה אזורית גררה, כנראה, על שם היישוב העתיק גרר, כי כידוע, במקומות שונים בארץ שימרו 1 השמות הערביים את השמות המקראיים העתיקים. גם ההיסטוריה של העיר עזה משופעת במאורעות ובסממנים יהודיים לאורך כל הדורות - ימי האבות, תקופת ההתנחלות, שמשון הגיבור, לוקחי ארון ברית ה' מעזה בימי עלי ושמואל, ימי שלמה וחזקיהו, תקופת החשמונאים, ימי בית המקדש השני וחורבנו, תקופות המשנה והתלמוד, ימי הביניים והמאה הנוכחית. בין הדמויות המפורסמות בעזה אנו מוצאים את נתן העזתי, שהיה עוזרו של משיח השקר שבתי צבי, ואת הפייטן ר' ישראל נג'ארה, מחבר הפיוט "יה ריבון עלם ועלמיא". למלחמות הרבות שעברו על עזה הייתה השפעה מכרעת על ההתיישבות היהודית בעיר. זו החלה בסערת מלחמה, כאשר יונתן החשמונאי, לפסה"נ), 145 אחיו של יהודה המכבי, כבש את עזה בשנת ג'תרט"ו ( ושמעון אחיו הושיב בה יהודים. במשך הזמן השתחררו תושבי עזה מעול החשמונאים, אך היא הוכנעה שנית בימי אלכסנדר ינאי, בשנת 2 לפסה"נ). 96 ג'תרס"ד ( כחמישים שנה ארכו ימי שלטון החשמונאים בארץ עד לכיבושה על ידי לפסה"נ. פומפיוס שחרר 63 הצבא הרומי בהנהגתו של פומפיוס בשנת את כל הערים ההלניסטיות שכבשו היהודים מאז ימי יוחנן הורקנוס, ונתן להן אוטונומיה מוגבלת בחסות הנציב הרומי גביניוס. אחד מגילויי השחרור בא לידי ביטוי ברשות שניתנה לערים אלו למנות את שנותיהן פומפיוס חגג ברומא את ניצחונותיו באסיה 3 על פי מאורע שחרורן. 4 לפסה"נ, ושנה זו החלה את מניין העיר עזה. 61 בשנת 1 2 3 6

הם מזכירים שהשם הוא צירוף המילים דיר-א-רום (מנזר הרומאים). החיד"א, ר' חיים יוסף דוד אזולאי, בתיאור 9 שם זה התקצר לא-דיר. ) כתב: "אור מוצאי 1753 מסעותיו בארץ ישראל בשנת ה'תקי"ג ( בשלב מאוחר 10 שבת קודש נסענו וביום חנינו במקום הנקרא דיר...". - נוספה למילה 'דיר' המילה 19 יותר - ככל הנראה רק במאה ה- 'בלאח' שפירושה פרי התמר, כנראה בגלל חורשות הדקלים הרבות 11 המטופחות באזור. בית הכנסת הגדול בארץ אחת המזכרות מהיישוב היהודי בתקופה הרומית-ביזנטית היא שרידי בית הכנסת העתיק של קהילה יהודית בעזה-מיומס (עזה ים), שנתגלתה בו רצפת פסיפס גדולה ונאה. הרצפה נתגלתה על חוף הים, סמוך למזח של נמל עזה. בפסיפס מצוירים בעלי חיים מאפריקה, וכולם עטורים מדליונים. בכניסה לאולם המרכזי נתגלתה דמות פורטת בנבל, המקסימה את חיות הפרא. מעליה מופיע באותיות עבריות השם "דויד". בכתובת המרכזית שבפסיפס כתוב ביוונית: "אנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את היא לפי הספירה 569 ". שנת 569 הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת המיוחדת של עזה שכאמור נקבעה בימי הנציב גביניוס לציון גירוש לסה"נ, 509 או 508 היהודים מעזה. אם כן, בית הכנסת נבנה בשנת כלומר בתקופת הכיבוש הרומי-ביזנטי, והוא חרב כנראה בימי הכיבוש 12 הערבי, במאה השביעית לסה"נ, כאשר חרבה עזה-מיומס. 324 השנים הכיבוש הביזנטי (בין בימי עזה של חשיבותה על עדות קראי, וממנו ממקור תחליף לירושלים, יש לנו לסה"נ), כמעין 638- ל האיסור בגלל לעזה היהודים עולים לרגל לומדים שבאותם ימים היו בתקופה הביזנטית שררה 13 . הרומאים, לעלות לירושלים שהוטל בימי הנוצרים בעזה, ובתקופת יוליאנוס היהודים לבין מלחמה של ממש בין מחדש את הקמתו שעודד הרומי לערך) - הקיסר לסה"נ 360 (שנת של בית המקדש בירושלים, וביקש לנתק את הכנסייה מהמדינה ולשוב 14 . היהודים כנסיות נוצריות בעזה שרפו - לעבודת האלילים הכתובת 'חנניה בר יעקב' שעמדה במסגד הגדול של עזה והושמדה 1 פסיפס מבית הכנסת העתיק בעזה – דוד המלך פורט על נבל 2 כתובת הפסיפס בבית הכנסת בעזה כפי שנמצאה 3 רצפת הפסיפס באתר בית הכנסת בעזה לפני שנעקרה ממקומה 4 )1987 הפסיפס והכתובת בימים שהוצגו בנצרים (צילום משנת 5 4 5 7

שורשים יהודיים בעזה | פרק ב עדויות ברורות יש לנו הראשון הכיבוש המוסלמי שאחרי מהתקופה להם שם במסורת אנשים שקנו בו יהודי, והיו שהיה בעזה יישוב לכך מדרשות ללימוד בתי בו דבר זה לא היה מתרחש אלמלא היו . המקרא בגניזה הקהירית המפורסמת ישנם כתבים רבים המזכירים את . תורה אולם התקופה המוסלמית הראשונה . שנים בעזה באותן היישוב היהודי מצרים לסוריה, וכאשר מתאפיינת גם במלחמות ובכיבושים רבים בין את עזה ), הם מצאו 1099 הצלבנים את הארץ בשנת ד'תתנ"ט ( כבשו 15 . בחורבנה, עזובה מתושביה עזה כמרכז מנהלי בתקופה הממלוכית השתנה המצב מקצה אל קצה. העיר, שהייתה כפר נהלי שוקק חיים. מרכזה של ִ רדום בתקופה הצלבנית, הפכה למרכז מ המדינה הממלוכית היה במצרים, ומעמדה של עזה כעיר היושבת על גבול ארץ ישראל-מצרים, קיבל חשיבות מיוחדת כעיר מסחר. בניגוד לתקופות קודמות, יש לנו עדויות רבות מתקופה זו על מגורי יהודים בעיר ממגוון ספרי מסעות של יהודים ושל לא יהודים. עדות מעניינת ביותר היא של ר' משולם מוולטורה, בנקאי יהודי מפירנצה, שביקר ). וכך הוא תיארה: 1481 בעזה בשנת ה'רמ"א ( אותה הישמעאלים גאזה, והיא ארץ טובה ושמנה עזה קורין טוב, אף כי ולשם נמצא לחם ויין . ופירותיה משובחים מאד בתים בעלי ששים ושם . היהודים אלא עושים היינות אינם וכרמים ושדות ובתים כנסת יפה וקטן - יהודים ויש להם בית ובפרט ביותר אותי וכבדו . חדש היין לעשות התחילו וכבר מעט, ור' מאיר פה - כבד ספרדי, והוא יהודה ב"ר ר' משה והיהודים יושבים ברום הארץ ירומם ה'. ובית ... צורף ספרדי 16 . דלילה ברום הארץ, בראש היודייקה גירוש שנים לפני 11 ר' משולם קבע את התואר "ספרדי" כי לציין ראוי ביותר הוא האזכור של "ראש היודייקה". לדעת ר' משולם, מעניין . ספרד . הגיבור שמשון דר דלילה, ובו של ביתה ממוקם היה שבו התל הוא קוראים הערבים בעיר הגבוהה לשכונה כי מגלה כיום גם בעיר סיור קיומו את גם הזכיר ר' משולם . היהודים יהוד' - שכונת - אל 'חארת ניצבת כנסייה העיר של ביותר הגבוהה בנקודה . בית כנסת בעיר של במזרח, שלה הפתח - ובעולם בארץ הכנסיות מכל קתולית, שונה הכנסייה בחצר נתגלו מספר שנים לפני . למערב הוא התפילה וכיוון על שבר אחד נמצאה כתובת . שברים של סורגים קדומים עשויים שיש המקום על להודות לאל למען בניו אלעזר בן יעקב ביוונית: "לשלום המילים: "המלאך הגואל בצורת עמוד נחקקו הקדוש...". על שבר שני הכנסייה נבנתה על לעלות לירושלים". מסתבר כי מכל רע יזכני אותי . צורתה המשונה והנדירה בית הכנסת העתיק של העיר, ומכאן שרידי המבנה בעזה המזוהה כקבר שמשון הגיבור 1 באדיבות משפחת מרגולין) 1928 (צילום משנת מימין: העמוד שעל קברו של הירשפלד בבית הקברות בראשון לציון, 2 משמאל: הכתובת שעל העמוד – 'המלאך הגואל' המזמור 'יה ריבון עלם ועלמיא' 3 1 2 8

בשנת בעזה מברטנורא, ביקר הנודע, ר' עובדיה המשנה פרשן גם ישראל', - פרסם בספרו 'מסע לארץ מסעותיו ). את רשמי 1488 ה'רמ"ח ( כתב: וכך ר' נקרא אשכנזי רב היום ושם ימים ארבעה בעזה ישבנו בעל ביתו אל ברח מירושלים והביאנו משה מפראגה, אשר וביום השבת . בעזה כל הימים אשר ישבתי עמו כרחי, והייתי אשישי הקהל והפרושים לסעוד עמנו, ובהביאו כל זקני באו שמונה כוסות קודם שבעה או ענבים ופירות כמנהגם, ושתינו 17 . שמחים אכילה, והיינו לא מעט משפחות ), היו 1492 ספרד ופורטוגל בשנת ה'רנ"ב ( מגורשי בין . עזה את העיר למושב להן בחרו חלקן . ארץ ישראל אל פניהן ששמו 18 . באורח ניכר ומנה כמה עשרות משפחות בעיר גדל אז היישוב היהודי שכללה שבעה אחים, וכולם יצאו הייתה משפחת קאשטל אחת מהן 19 . בעזה והתיישבו ישראל ארץ אל מספרד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ) נכבשה ארץ ישראל 1517 פחות מעשרים שנה חלפו, ובשנת ה'רע"ז ( בידי הסולטאן העות'מאני, סלים. ארבע מאות שנות הכיבוש התורכי של ארץ ישראל החלו. החלה גם תנועת עלייה גדולה של יהודים לארץ, והדברים באים לידי ביטוי בקהילה היהודית של עזה. . עזה להתבסס על מסחר וחקלאות בעת ההיא המשיכה פרנסת יהודי בספרי ניכרו רבות, ואלה הלכתיות בעיות עורר החקלאי העיסוק השו"ת של ר' היא שאלה המופיעה באחד מספרי דוגמה לכך . השו"ת עת במצרים: באותה זמרה, הרדב"ז, שישב - בן דוד עזה חייבים להפריש תרומות ומעשרות אם בני רבנו ילמדנו אם היא שיש קצת אנשים שיש להם קרקעות, הכלל מפני דחייבין ודאי תשובה: נראה ? לא או זה לעניין א"י מכלל חייבת בתרומות ומעשרות אפי' ישראל דאמר –ארץ למען 20 . התורה מן חייב התורה, עזה נמי הזה מן בזמן שבת בקהילות ליל היום בשולחן עד עלם" המושר ריבון - הפזמון "יה של ר' משה נג'ארה של ר' ישראל נג'ארה, בנו וספרד, הוא מפיוטו אשכנז ר' ישראל כיהן 21 . כרב העיר מצפת ועבר לדמשק לכהן שהיה במקורו חמש שנים . עזה של הראשי כרבה לכהן עבר צפת ומשם של כרבה ). הוא 1625 ה'שפ"ה ( בשנת פטירתו עד בעזה הרבנות כס על ישב 22 . הכס הרבנות שם בנו, ר' משה נג'ארה על ישב בעזה, ואחריו נקבר תקופתם של הרבנים לבית נג'ארה הייתה אחת מתקופות הפריחה של נתן של בעטיו קצר בזמן השתנה זה מצב אולם . עזה יהודי קהילת הכתרת השווא של . צבי משיח השקר, שבתאי של העזתי, נושא כליו כידוע, גרמה הפרשה פילוג . כמשיח נערכה אף היא בעזה צבי שבתאי חשיבותה . בעזה היהודי ליישוב כבד נזק והסבה ישראל בעם עמוק 17- של הקהילה היהודית שפרחה רוחנית וכלכלית בתחילת המאה ה 23 . מאיגרא רמא לבירא עמיקתא מאה זו נפלה בסוף בעזה התחדש היהודי התאוששה והיישוב ההתיישבות היהודית בעיר של ר' שמואל קאשטל, אחד , ככל הנראה בזכותו 18- בתחילת המאה ה השירים' ספר 'שיר שער על . לעיל שהוזכרה קאשטל משפחת מבני שהעתיק מחדש כתב: 3 9

שורשים יהודיים בעזה | פרק ב בגלל ארכה, והפעם לא עזה יהודי בתולדות זו טובה תקופה גם אך בארץ ישראל פגע מסע הכיבוש של נפוליאון . נפוליאון - גורם חיצוני נותרו לא שוב . כך אחר קצר זמן יהודייה לעזיבת והביא בעזה קשה 27 . יהודים בעזה של ארץ ישראל, אברהים ) ציווה השליט המצרי 1835 בשנת ה'תקצ"ה ( מאבניו ולבנות שבראש התל הכנסת בית מבנה את באשה, לפרק היהודית הקהילה אנשי . היום של אשקלון מג'דל, היא בעיר מצודה לעזה מיהרו - בראשם משפחת קאשטל - בחברון של עזה שהתגוררו ולהביאן הכנסת בית של המקושטות הדלתות את משם לקחת כדי בתמונות 28 אבינו'. הדלתות בבית הכנסת 'אברהם הוצבו לחברון, שם שנת תרפ"ט נראות הדלתות ניצבות בפתח של בית הכנסת זה מלפני ) 1929 ה'תרפ"ט ( כך, בפרעות אחר שנים ממאה פחות . הכנסת בית היפהפיות נעלמו, דלתות העץ . הערבים בית הכנסת בידי כליל נחרב 29 . זכר מהן מקום, לא נותר מכל . נשדדו או אם נשרפו ולא ברור מחדש הועתק ערבי עם תרגום השירים שיר של ספר זהו בשנת . במהרה בימינו אותה פה בעזה תיבנה ותיכונן כתבתי לאדוני הצעיר שמואל לבן ה'תע"ה ליצירה בחודש שבט אני הישיש החכם ונעים זמירות כת"ר משה קשטיל ה' צורהו אבי 24 . יהיה רצון חקר כן לכתוב ספרים לאין וישמרהו, השם יזכני גדולה יהודית קהילה על המלמדות מהתקופה נוספות עדויות ישנן החיד"א, חיים של מסעותיו בספר למצוא ניתן מהן אחת 25 . בעזה ) בדרכו 1753 בחודש שבט ה'תקי"ג ( לעזה אזולאי, שהגיע דוד יוסף ומן יהודי מניין במקום אז היה כי למדים מדבריו . למצרים מחברון 26 . הסתם גם בית כנסת שבתי צבי 1 נתן העזתי 2 עמוד השער של ספר שיר השירים שכתב שמואל קשטיל בעזה 3 דלתות בית הכנסת אברהם אבינו בחברון שהובאו מבית הכנסת בעזה 4 1 2 3 4 10

פרק ג ההתיישבות בעזה מראשית הציונות עד מלחמת ששת הימים חגי הוברמן

ההתיישבות בעזה מראשית הציונות עד מלחמת ששת הימים | פרק ג ציון ברוסיה וסוחר התה המפורסם, ששמו נקשר לתעשיית התה עד היום. ויסוצקי שוטט בארץ, סייר במושבותיה, הבטיח וסייע ככל יכולתו, והגה רעיון 'מהפכני' - להקים יישובים יהודיים עירוניים בערים ערביות זאת, לאחר שנוכח לדעת 4 כמו לוד, נצרת, שכם, עזה, רמלה ובית לחם. שבהתיישבות החקלאית בשנים של תחילת העלייה הראשונה לא היה 5 מענה מתאים לפרנסת העולים הרבים מרוסיה. את הצעתו העלה ויסוצקי בפני אישים מרכזיים בציבור היהודי ביפו ובירושלים. בשתי ישיבות שקיים עמם, סוכם ששלוש הערים הראשונות שאליהן יצאו גרעיני ההתיישבות ("מניין" בלשון התקופה) תהיינה עזה, לוד ושכם. הגרעין הראשון יצא ללוד בראשית שנת תרמ"ו. חודשים מספר לאחר מכן יצא גרעין לשכם והשלים את היישוב היהודי הקטנטן הגרעין שיצא לעזה היה הגדול מכולם. בראשו עמדו 6 שכבר היה שם. אברהם חיים שלוש וחכם נסים אלקיים, בנו של ר' משה אלקיים - ) כבר היו בעזה 1886 מראשי הקהילה ביפו. בשנת תרמ"ז (סוף שנת משפחות יהודיות. 30 יותר מהיהודים בעזה התפרנסו מבתי מסחר ומחנויות נודדות. כולם התפרנסו בכבוד וחיו חיי רווחה. היישוב בעזה היה דתי מאוד. היו לו שני שוחטים, 7 רב שלימד גם ב'תלמוד תורה', בית קברות משלו ומקווה טהרה. ) ביקר חכם אלקיים בירושלים ונפגש עם אליעזר 1908 בשנת תרס"ח ( בן-יהודה. הלה הציע לאלקיים להקים בעזה בית ספר עברי מודרני משהביא אלקיים את הצעתו של בן-יהודה בפני 8 כמו בירושלים וביפו. תושבי עירו, התפלג הציבור לשניים: לשוללים ולתומכים. אלקיים, שתמך בהצעה, שכנע את רוב האנשים ללכת בעקבותיו, ובעזרת בית ספר עברי ראשון בעזה היה 9 בן-יהודה הגיעו לעזה שני מורים. 10 .) 1910 לעובדה קיימת בי"ד באייר תר"ע ( פרק ג ההתיישבות בעזה מראשית הציונות עד מלחמת ששת הימים ) 1942 תאריך שיבתם של היהודים לעזה אינו ידוע בבירור. בשנת תש"ג ( 1870- כתב יצחק בן-צבי שהוא שמע שכבר בשנים תר"ל-תרל"ב ( בספרו 'שאר ישוב' הוא כתב, שמתיישביה 1 ) ישבו יהודים בעזה. 72 הראשונים היו שני יהודים מערביים שבאו לקנות צמח הגדל בסביבה , 1883 יחיאל בריל, עורך עיתון 'הלבנון', שביקר בעזה בשנת תרמ"ג, 2 זו. סיפר שהיישוב חודש שנה קודם לכן: בשנה שעברה התיישבו בה ארבע משפחות מבני מאלה אשר העפילו לעלות מנגב רוסיא לארץ הקודש. האנשים האלה היו בארץ מולדתם סוחרים או סרסורים ויעלו לארץ הקודש להיות לעובדי אדמה... בעברי ברחובות העיר עברתי ברחוב אחד הנקרא 'חארת אל יהוד' והכרתי על מזוזות פתחי הבתים המקום אשר מזוזה הייתה קבועה בו. גם ראיתי את המקום אשר עמד שם בית הכנסת של היהודים, ועתה בונים שם נזירי הקאתולים בית מקלט להם. בין האבנים שמצאו החופרים לייסד את הבית ראיתי אבן שיש כעין עמוד וחקוקה עליה המלות האלה: 'המלאך הגואל אותי 3 מכל רע יזכני לעלות לירושלים'. הקמת גרעין התיישבות יהודי בעזה ), בעיצומה של העלייה הראשונה, ביקר בארץ 1885 בשנת תרמ"ה ( ), מראשי חובבי 24.5.1904 – 8.7.1824 ישראל זאב קלונימוס ויסוצקי ( 1 2 12

) 1914 המסחר הענף בעזה הצריך מוסד בנקאי, ובכ"ט באייר תרע"ד ( נוסד סניף של הבנק בעזה ביזמת דוד לבונטין, שהיה מנהל בנק אפ"ק (אנגלו-פלשתינה-בנק, קודמו של בנק לאומי לישראל). כמנהל הבנק מונה אברהם אלמליח, ששימש קודם לכן כמזכיר הרבנות וכמנהל בתי 11 הספר הציבוריים היהודיים בדמשק. בסופה של אותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה. כשראו התורכים את הצבא הבריטי קרב ממצרים לאזור עזה, מיהרו לגרש את כל תושבי העיר, בהם גם את היהודים. חלק מהיהודים אף גורשו אל מחוץ לגבולות הארץ. וכך תיאר זאת סופר המושבות, משה סמילנסקי: גם אי אלו משפחות יהודים היו בעזה. עוד מתחילת המלחמה נפוצו זה בכה וזה בכה. ורק שלוש משפחות נשארו עד לגירוש. האחד מהם לא שכח מסורת אבותיו: את רכושו לא יכול 12 להציל, אבל שלושה ספרי-תורה הציל עמו מתוך המהפכה. כך פרק נוסף של התיישבות יהודית בעזה, שנמשך יובל שנים, בא אל קיצו. העשור האחרון - בין מלחמה לפרעות עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה כוננו הבריטים את שלטונם בארץ ישראל. היהודים קיבלו אותם בהתלהבות. ערביי עזה שבו ) החל להתחדש גם היישוב היהודי 1919 לבתיהם. בתחילת שנת תר"פ ( בעזה אך טיפין טיפין. ראשי המוסדות של היישוב בארץ בשנים ההן, ביניהם חיים וייצמן, ראש 'ועד הצירים', לא הפגינו התלהבות מחידוש הן משום שהם לא ראו חשיבות בהקמת יישוב 13 היישוב היהודי בעזה. הן משום שהיישוב המתחדש לא היה המשך 14 יהודי בערים ערביות, והצריך הקמה מחדש ותקציבים חדשים. כך קרה 15 של היישוב הקודם סים אלקיים ִ חכם נ 1 משפחת מרגולין על רקע בתי עזה 2 משפחת מרגולין בעזה 3 ביקור בבית משפחת אלקיים בעזה – מימין לשמאל: יוסף מרגולין, מרדכי אלקיים 4 ויששכר גולדרט, חוקר תולדות עזה (באדיבות מרדכי אלקיים) 3 4 13

ההתיישבות בעזה מראשית הציונות עד מלחמת ששת הימים | פרק ג שראשי המוסדות לא נענו לבקשות החוזרות ונשנות של יהודי עזה 16 לחדש את פעולת סניף בנק אפ"ק בעיר. 17 עם חידוש היישוב היהודי, חודש גם בית הספר היהודי, שנקרא 'שמשון'. הציונית ההנהגה נאותה התושבים מצד מרובים לחצים אחרי רק יותר בו למדו לא הספר בית של פארו בשיא 18 . לעזה מורים לשלוח בזכות . תלמידים תלמידים, וברוב התקופה הוא מנה פחות ממניין 14- מ . בה ספרים בודדים ספרייה, והיו נדבות שנאספו, נפתחה בבית הספר 1927 בשנת . כלכליות מסיבות נגרם בעזה היהודי היישוב דלדול בתוך הסביבה הערבית הם חיו . איש 50 מנתה הקהילה היהודית בעזה כעבור שנתיים 19 . ידידות טובים עם שכניהם הערבים ובשמירה על יחסי . השתנה הכול צה של קהילת יהודי עזה ִ ק ), במהלכן של פרעות תרפ"ט בחברון, 1929 בחודש אב תרפ"ט (אוגוסט ניסו ערביי עזה לפרוע ביהודי עזה, בדומה לטבח ביהודי חברון. היהודים התכנסו בבית המלון בעיר. בעזרת משפחת א-שאווה מאצולת ערביי הצליחו הבריטים לגונן עליהם מפני ההמון הערבי שצר על 20 עזה, 21 בית המלון, ולהעבירם באישון לילה ברכבת ללוד, ומשם לתל אביב. . הלאומי עזה בפרעות תרפ"ט נדחק מהזיכרון סיפורה של קהילת יהודי העובדה כי 'הקהילה היהודית בעזה מופיע, זולת ציון בכתובים הוא אינו פסקה מלהתקיים במאורעות תרפ"ט'. בדוּח המלא של ועדת החקירה אותה בסוף תרפ"ט פרעות את חקרה שאו), אשר הבריטית (ועדת עזה אחד מיהודי כלל האירועים בעזה, ואף לא יהודי שנה, לא הוזכרו . הוועדה בפני להעיד הוזמן הניסיונות כל . בעזה היהודית הקהילה את סופית חיסלו הפרעות עזה . בתוהו עלו מכן שלאחר בשנים בעיר היהודי לחדש את היישוב . הפכה לעיר 'נקייה' מיהודים כפר דרום ומלחמת העצמאות מתחילת שנות השלושים הייתה העיר עזה ריקה מיהודים, אבל בדרום הרצועה החלה התיישבות יהודית. רוב אדמות חבל עזה היו אדמות פוריות. אדמת ביצה יחידה באזור (ביסת א-דיר) הייתה מצפון-מערב לעיירה דיר אל-בלח. בתחילת שנות השלושים קנה אותה פרדסן מרחובות בשם טוביה זיסקינד מילר. הוא נטע בה פרדס ותמרים משובחים, וחפר באר מטרים מעוקבים לשעה. אולם 100 מטרים ששפעה כ- 38 בעומק של ) עקרו 1939-1936 גורלם של אלו לא שפר. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ( 22 הערבים את מטע התמרים והפרדס וסתמו את הבאר. 1 2 14

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=