בשנת 2004 הוביל ראש הממשלה אריק שרון את תוכניתו להתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון. בגין התוכנית התנהל מאבק ציבורי רחב ונחוש, אבל בסופו של דבר בוצעה התוכנית בחודש אב תשס"ה, אוגוסט 2005
בהחלטת הממשלה נאמר ש"מטרת התכנית להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר." המתנגדים לתוכנית טענו שהיא מהווה פגיעה בוטה בתפיסה הציונית, מתעלמת מהאתגרים הגדולים של רצועת עזה, ולא באמת נותנת להם מענה ראוי. עוד טענו המתנגדים שהתוכנית מביאה רוח גבית לטרור ותוביל לכך שרצועת עזה תהפוך למדינת טרור.
החלטתו של שרון כראש ממשלה בתקופת ממשלתו השנייה לעקור את כל יישובי חבל עזה באופן חד–צדדי, ללא הסכם עם גורם בין–לאומי או ערבי כלשהו, היא אחת התעלומות המדיניות הגדולות של מדינת ישראל עד היום.
תומכי שרון טענו ששרון באמת ובתמים שינה את תפיסתו שעליה הצהיר שנתיים קודם לכן, בבחירות שהתקיימו בשנת 2003, וגיבש תפיסה חדשה לאור הנסיבות המשתנות. היו שטענו שהשינוי הפתאומי בהתנהלותו של ראש הממשלה נובעת מחשש לחשיפת חקירות שהתנהלו נגדו בנוגע לפרשיות שחיתות. והיו שטענו שהסיבות למהלך זה מקורן ב"מלחמת האליטות" בין הציונות הדתית לקבוצות אחרות בחברה הישראלית.
בי"ח באב תשס"ה, 23 באוגוסט 2005, הושלם ביצוע תוכנית ההתנתקות מחבל עזה, והמשפחה האחרונה עזבה את המקום. בתוך שבוע ימים פונו כ–8,600 תושבים מ–21 יישובים בגוש קטיף, וחוסל מפעל התיישבות בן 35 שנה.
