בוריס קורובר ז”ל

"גלעד לזכרם" להנצחת הנופלים
וחללי פעולות האיבה-צפון השומרון
בוריס קורובר ז”ל
בן בלה וסולומון

נולד בה’ בתשרי תש”ב, 26/9/1941
התגורר בחומש
נהרג בפעולת איבה
בכ’ בסיון תשס”א, 11/6/2001
מקום אירוע: שומרון
באזור יהודה ושומרון
מקום קבורה: נתניה – שיכון ותיקים
הותיר: אישה, בת ובן, נכדים, שני אחים

קורות חיים

בוריס, בן בלה וסולומון, נולד באוקראינה בה’ בתשרי תש”ב (26.09.1941). אח ליעקב ולאיליה. במלחמת העולם השנייה, לאחר פלישת הנאצים לאוקראינה, עברה המשפחה לניז’ני טבול שברוסיה, ומאוחר יותר שבו לאוקראינה.

לאחר לימודיו התיכוניים המשיך בוריס ללמוד במכון הטכנולוגי בלנינגרד, אותו סיים כבעל תואר שני בהנדסת חשמל. בסיום לימודיו עבד במקצועו.

בוריס נישא לנינה, ולבני הזוג נולדו בת ובן – ויקטוריה ואיגור. בוריס היה יהודי גאה כל חייו בברית המועצות, וברוח זו גם חינך את ילדיו.

בחודש יולי 1992, אחרי כמה דחיות, אישרו השלטונות למשפחה לעלות לישראל. המשפחה הגיעה לעינב שבשומרון ובוריס החל מיד ללמוד באולפן לעברית ביישוב. באותה תקופה הוא עבד בעבודות שונות לא מקצועיות, ולאחר שעבר קורס וקיבל תעודת חשמלאי מוסמך החל לעבוד במקצועו במפעל “לניאדו” בקיבוץ עינת.

כעבור זמן מה עברה המשפחה לגור בחומש שבשומרון. בוריס אהב את המקום, וגם כשהחלו התנכלויות יומיומיות של מחבלים לא העלה על דעתו לעזוב. “סדר יום חדש היה בחייו”, סיפר חבר ליישוב, “יום שני, משתדלים להגיע הביתה מוקדם ומתקשרים לרדיו רק”ע וזועקים את זעקת ארץ ישראל הנצורה. יום רביעי, אותו דבר, הפעם זה ערוץ שבע. וככה בלי שידענו היה לנו גם דובר. עניו, אלמוני, לא אחד שנדחף כדי שיראו אותו או ישמעו אותו, פשוט אחד שאהבת העם והארץ גדולה בליבו והוא חייב לזעוק ולהזעיק…”

ביום שני כ’ בסיוון תשס”א (11.06.2001) נהרג בוריס בתאונת דרכים בכביש משבי שומרון לחומש, תאונה שנגרמה בזדון ע”י מחבל.

בן 59 במותו. בוריס הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה. הותיר אישה, בת, בן, נכדים ושני אחים.

ספדה הבת ויקטוריה: “… אבי היקר נתן לי כיוון בחיים, פעם אחר פעם, מילה אחרי מילה, שיחה אחרי שיחה. אבי, שהאיר לי את נתיב חיי, הותיר אותי עם מטען עצום של רעיונות, ספקות, דעות – ואין מי שיגיד לי ‘אל פחד, לכי עם האמת שלך’.

כל שכתבתי כאן הוא מכתב תודה לאבי, על כך שהיה איש גדול ואמיץ, איש חכם וחזק, איש ישר וטוב לב. וכל מילה במכתבי היא הודיה לה’ על כך שנתן לי את הזכות לחיות במחיצת אבי 27 שנים נפלאות…”

“אנו זוכרים את יומך הראשון בארץ”, ספד לבוריס חבר, “איך הגעת עם משפחתך ישר משדה התעופה לאולפן בעינב, ואיך שמחת בחלקך בקרוואן הפשוט שיכולנו להעמיד לרשותכם. ואנחנו עמדנו והשתוממנו מן האהבה שלך לעם הזה ולארץ הזאת שלא הכרת מעולם, אך אהבת אותה כאילו הייתה תמיד שלך…”